לפני 6 שנים. 13 בספטמבר 2017 בשעה 19:41
אני יודעת שיש לי את הכוח לשנות אני רק לא יודעת איך
אני כבר לא רוצה אבא
טעמתי מזה ממש טיפה ואיבדתי את הגבול בין דמיון למציאות
אני באמת מאמינה שם שאני ילדה
אני באמת סומכת עליו
אני רק רוצה לשבת זקופה כמו ילדה מנומסת בבית ספר בריטי קר עד שהוא יבוא ויגיד לי שזה בסדר לזוז
ואז זה כבר נהייה כל כך מבלבל שהייתי צריכה לקחת היום מעט מרחק
עכשיו זה הכה בי. זה רגע שלא חשוב כנראה לאף אחד חוץ ממני, אבל בשבילי אולי זה משנה דברים.
אני לא ע צ ו ב ה כי אני עצובה. אני עצובה כי אני חייבת להרגיש. אני לא מרגישה שאני חייה אם אין רגש.
ופשוט לעצב אני רגילה.
האם אני יכולה להמיר את זה בשמחה????????
או באהבה???
שעדיין יהיה רגש חזק
אבל שלא יהיה כואב