פרדוקס ושמו בדסם

ופתאום התיישבתי.

נכנסתי לכאן לראות.

הנפש מדממת ואני לא יודעת איך לחבוש אותה.

מכיוון שאין סיבה - לא חלילה מוות, מחלה, אסון טבע, אסון כלכלי - אני גם לא אזכה לסימפטיה או הבנה.

טעות.

דווקא בעבודה יש איש אחד שמבין, עוד אחד שסימפטי, והמנכל שלא מעמיס עלי מעבר למה שיכולה כי המשבר מלפני שנתיים וההתקף הקטן לפני שבועיים העידו שיש לי כוחות מסויימים, אבל יש להם גבול.

וההבנה הזו בעבודה אינה מובנת מאליה.

ומזכירה לעצמי את ההבנה מאתמול -

כן, אני חייבת רגש חזק. אבל אני אלמד להמיר את העצב בשמחה.