אם
הילדים
הם האהבה הגדולה בחיי,
ואם כל היום
רק אהבתי,
מהרגע שנפתחו העיניים
ועד לפני שעות בודדות.
הלב שלי התמלא
קבלתי אהבה
נתתי אהבה
הייתי אחת עם היקום
וגם עם....
אז למה אין בי מה לתת לילדים.
למה אני עכשיו בחושך במיטה כותבת פוסט במקום לחבק אותם ולדאוג שיהיו מוכנים למחר.
כי לא בא לי אחריות עליכם כרגע.
כי לא הייתי אחראית על כמעט כלום מאז אתמול אחהצ.
כי הייתי רק לעצמי ולהנאות שלי ושלו, ולשטויות שלי ושלו, ולסרטים שרצים לי בראש (ולו? ולו? ולו?)
ואכלתי ועישנתי ועשיתי ים ים ים של אהבה ואני פשוט ממש אבל ממש אבל ממש לא רוצה לנחות.
אז אני בפנים זעופות כדי לא להתמודד
לא מתקשרת איתכם
אבל דיר באלק נגמר הפרק אתם עפים לצחצח שיניים.
זה הולך להיות ערב מתסכל וארוך..
האומנם?
מה אני יכולה לעשות כדי לשנות את הסיטואציה?
האם יש ברצוני בכלל לעשות משהו?
מחשבות של סטלנות
כלום לא מרגיע אותן
בעצם יש כמה דברים
אבל זו לא פעילות לילדים.
חומה גבוהה
שלא בא לי לשבור כרגע
ביני לבין שאר העולם.
צפה בבועה משלי
חושבת לי את המחשבות שלי
כותבת את הפוסטים המסטוליים שלי
ועוברת רכבת הרים רגשית שאני כרגע הנוסעת היחידית בה,
ממש בעיצומה של הנסיעה הלא נגמרת,
ומהצד זה בכלל נראה שעומדים במקום.
ואני
כמו נוח
היחידה שיודעת
שהסכנה קרבה.
פחות סמים ילדונת.
אני יודע שמה שעישנת זה הכי בקטנה,
אבל מה לעשות שכל נשיפה מעיפה אותך.
אבל אין לי דחיית סיפוקים אבא.
אני יודע. אבל נהנית מספיק. קיבלת קצת חופש, ועכשיו חזרה למוטב.
כן אבא 😔
ואת מגעילה אותי.
עם האכילה המטורפת הזו.
עם העישון.
כל היום לא זזת.
אהבות עלק.
סתם זונה שמוצאת לעצמה תירוצים.
אבא?! זה.... אתה.....?
לא.
זה הטירוף שלך שעושה אותי כזה
זה הפרניות שלך שמדברות
זה הבטחון העצמי הנמוך
אני לא אמרתי כלום ילדונת
זה רק הקולות בתוך הראש שלך
זה נשמע כל כך אמיתי אבא
בגלל זה זה כל כך מסוכן ילדונת
אם רק היית פה לשמור עלי....
אני הזייה של הדמיון שלך חיים שלי
אני לא יכול לשמור עלייך
אין גבר בעולם שיכול
או אשה
ילדונת, רק את יכולה לשמור על עצמך
ואת עושה את זה לא רע. לא רע בכלל.
