שיחה עם המנכל.
אני לחוצה.
מה הוא יגיד עלי? מרוצה? לא מרוצה? מניחה שכן. אנחנו מכירים כ10 שנים. מעולם הוא לא היה לא מרוצה. תמיד בשיחות האלו הוא פירגן. לפחות במילים. וכרגע זה מספיק לי. מקום עבודה ולהרגיש מוערכת. האיזון חשוב לי מהכל ואני רוצה להתלבש, לבוא למשרד, לשתות קפה ולעבוד. שיעזבו אותי בשקט ויתנו לי להתייחד עם המיילים והתוכנה והמחשב. כשיש לי בעיה אני אעשה אסקלציה.
לא רוצה פוליטיקה פנימית ולא רוצה להתקדם ולא רוצה העלאה. (טוב את האחרון לא אכפת לי לקבל, אבל זה לא מה שאני באה לבקש).
כשאלך לאיבוד במחשבות אשלח ווטסאפ עצוב למנהל שלי (לחודש הקרוב - אחכ המנהלת חוזרת) ובזמן האחרון התשובות שלו נעימות לי.
אבל מכיוון שאני לא מתכוונת להגיד למנכ״ל שיש לי אובססיה לא בריאה למנהלת והיא גורמת לי לחרדות וחוסר רצון לחיות, ואני גם לא אספר לו שאני שוכבת עם המנהל שמחליף אותה, אז אני כבר מספר ימים מתעסקת עם השאלה מה כן אני רוצה להגיד.
דיברתי עם המנהל, עם המטפלת, ועכשיו עם חברה. וזה עוזר. זה הולך להשמע בערך ככה:
״
נלחצתי לפני שהמנהלת יצאה לחופשת לידה. לא ראיתי איך זה יסתדר בלעדיה.
אבל מצאתי מקום שהרבה יותר נעים לעבוד בו, והעבודה מתבצעת לא פחות טוב, אולי יותר.
אני חושבת שהמנהל שמחליף אותה עושה עבודה מעולה ובצורה נינוחה בהרבה, ואני מעריכה את ההתארגנות שלך בנושא ואת זה שגיבית אותי בנושא שעות העבודה וההתמודדות עם הלחץ.
לא הרגשתי שמזלזלים בי בגלל שעות העבודה אלא להפך, שמכבדים את ההסכם שיש ביננו. וזה עשה אותי מפוקסת יותר ונינוחה יותר ואני חושבת שגם עובדת טובה ופרודקטיבית יותר.
אני מאוד מעריכה את העבודה שלך והיכולת לגרום לכל הארגון הזה להתרומם. מעריכה מאוד גם את העבודה של המנהל הישיר שלי שיודע לקחת את כל המכלול ולהפוך אותו למשימות מסודרות שניתן לעבוד איתם, וכל זה בלי לשדר לחץ למרות שאני יודעת שיש עליו - ולא מעט - ושבהעדר המנהלת הוא עובד הרבה מאוד שעות נוספות. הייתי מאוד שמחה להמשיך את המצב הנוכחי״.
וזהו. נראה לי. מעניין מה הוא יגיד....
