ברוך הבא לממלכה שלי

כזה! בדיוק כזה!!!

וברור שמוקה!

איך בא לי 🤦🏼‍♀️

רגע אחד אתה פה ורגע לאחר מכן כבר לא

Damn זה היה מהיר!

לפחות לא סבלת..

מתכרבלים תחת הפוך במיטה 

ומחפשים סרט קומדיה נחמד לצפות בו..

הוא מציע סרט אני מאשרת וזורמת וכמובן מרימה לעצמי

״בחיים לא היית מוצא אישה יותר נוחה ממני 💁🏼‍♀️״

הוא בתגובה מעולף מצחוק וממלמל לי

״את חיה בסרט, נוחה היא אומרת לי״

״אני? הכי נוחה שיש, נוחות זאת אני! איך לעזאזל אני לא אישה נוחה?!?!״

״את נוחה כשאת ישנה בסדר? מה לך וללהיות נוחה? 

אני נוח!״

״אתה נוח? אתה חי בסרט שאתה נוח! מה נוח בך בדיוק??

אני אשת החלומות אתה סתם לא מפרגן!״

״את אשת החלומות, אבל את לא נוחה אישה נוחה לא בוכה כי בא לה קרם ברולה ב-2 בלילה״

״אז אתה טוען שאתה לא נמצא איתי מנוחות?״

״אני טוען שאני נמצא איתך בגלל הכל רק לא מנוחות, כי נוחה את לא אבל אני לעומת זאת כן נוח אז אוליי את איתי מנוחות״

״אתה חי בסרט שאתה נוח! ואני נוחה!״

״בטח מאמי את נוחה, וצנועה, ותמימה ויש לך מלא דחיית סיפוקים״

דפיקה בדלת..השכנה נכנסת 

״הנה עדי נכון שאני האישה הכי נוחה שיש?״

״את נוחה? את האישה הכי חיה בסרט שאני מכירה, ואתה באמת מורידה בפניך את הכובע עם כל השגעונות שלה״

״הוא טוען שהוא נוח! למה הוא יותר נוח ממני?!?! בחיים לא!״

״תראי בגדול אני חושבת שכל אחד יהיה נוח יותר ממך אז אני בצד שלו..״

גם כן שכנות..

לסיכום.. 

למי אכפת אם אני נוחה או לא נוחה הוא פה סובל אותי 😂

ולא הוא לא נוח!

איזה?!?!

לא צחקתי כשאמרתי 4 קילו החג הזה..

איך בוחרים מכל הטוב הזה עכשיו?

בוקר לפני ראש השנה

אני בהריון חודש שמיני מתעוררת בשעה 5:30 לפנות בוקר ולא מצליחה לישון, לא אופייני לי אני בדרך כלל ישנה עד מינימום 10,

6:30 בבוקר פותחת את הנייד רואה שיחות שלא נענו מאבא שלי בשעה 2 ו3 לפנות בוקר לא זוכרת את המספר שיחות המדוייק, תוהה לעצמי מה כבר היה דחוף כל כך באמצע הלילה מנסה לחזור לישון ולא הולך לי,

השעה 8:30 אתה נותן לי נשיקה מאחל לי יום טוב ויורד לצאת מהבית,

אתה יוצא ואני מחייגת לאבא שלי לראות מה היה דחוף כל כך עונה לי לטלפון אישתו

שמבקשת ממני לא לשאול שאלות פשוט להגיע לבית חולים סורוקה, מתעצבנת עליה בטלפון מה זה לעזאזל אומר לא לשאול שאלות מה קשור בית חולים סורוקה לעזאזל? מה קרה?!?!

אחיך עשה תאונה הוא נמצא בבאר שבע שומעת את אבא שלי צורח עליה בטלפון למה היא אמרה לי משהו בכלל כשאני במצבי והשיחה נותקה,

מחייגת לאמא שלי כי אני יודעת שהיא לא תשקר לי הקו תפוס,

בדיעבד התברר לי שהיא בשיחה עם בעלי משתפת אותו במה שקרה ואומרת לו שימצא דרך להגיד לי ושלא אגיע לבית החולים היא תעדכן משם..

נכנסת לאתר של העיר בה הוא מתגורר לחפש מידע אם התאונה קשה יכתבו עליה תמיד כותבים

וקוראת על תאונה קשה מאוד בצומת כזו וכזו בחור בשנות ה-20 לחייו פונה עם פגיעות רב מערכתיות במצב אנוש במסוק לסורוקה.

לתאר מה עובר עליי ברגעים האלו?

אני לא בטוחה שאני זוכרת או יכולה..

השלב הבא זה אתה חוזר הביתה שומע אותי בוכה מהקומה למעלה נכנס רץ אליי במדרגות אליי למעלה תוך כדיי שאתה צועק לי ומנסה להרגיע וחוזר ואומר לי הוא חי אני נשבע לך שהוא חי!

האמת?

לא האמנתי לך ידעתי שכולכם תגידו כל דבר כדיי שלא יקרה לי ולהריון הזה שום דבר,

שעתיים של נסיעה שעתיים שכל תמונה אפשרית רצה לי בראש בזמן שאתה מדבר איתי ומנסה להכניס מעט היגיון,

את צריכה לשתות ואת חייבת לאכול משהו ולא את לא יכולה להישאר בבית החולים שם כל הזמן אלו מחלקות  זיהומיות ואת בהריון מתקדם ואת בסיכון גם ככה ולא באמת יש לך מה לעשות שם..

אני שומעת אותך ברקע אבל לא באמת מקשיבה הרעשים בראש שלי חזקים מידיי,

ואני איתך אבל לא באמת איתך כרגע..

מגיעה לבית החולים אבא שלי הוא אדם חזק מעולם לא ראיתי אותו בוכה בעבר וכבר עברנו דבר דומה כשאחותי הייתה בת 11 דרס אותה רכב המחזה היה לא נעים ולווה בשיקום ארוך הוא לא הזיל דמעה רק דאג לכל דבר שצריך,

כשהגעתי הפעם הוא היה פשוט מפורק ושם נחתה עליי ההבנה הוא חי אבל יש כל כך הרבה פגיעות שספק אם יצא מזה..

אם להיות כנה משהו בי ידע שהוא יהיה בסדר כנראה הכחשה לסיטואציה..

אוליי תקוות שווא או ציפייה או אלוהים או לא יודעת מה אבל האמנתי בו שהוא יהיה בסדר

כי היי.. זה אחי הגדול, זה שתמיד שומר עליי שתמיד שמר עליי, זה שאף אחד אינו יכול לפגוע בו, זה שכולם נותנים לו כבוד, אחי הבלתי מנוצח..

במקום מסויים הוא היה סוג של גיבור על עבורי וכידוע גיבורי על יוצאים גם מהגרוע מכל אז יהיה בסדר!

אנשים מגיעים לבית החולים בוכים תופעה הזויה בפני עצמה!

לעזאזל אם בא לכם לבכות תבכו בבית שבו שם ואל תבואו, לאף אחד מאיתנו אין רצון או כוחות לנחם אתכם!

ואז אנחנו מקבלים תמונות מהתאונה לוואטצאפ מאנשים רנדומליים שצילמו אותו שוכב בכביש מפורק כשכל המוח שלו בחוץ, וזה לגמרי בסדר להפיץ בקבוצות וואטצאפ תמונות כאלה..

הערב מגיע וזוכרים את שירה ממצפה רמון שנדקרה בערב ראש השנה על ידיי הבעל הפסיכופט שלה?

אז היא הגיעה לאותה המחלקה ואיתה כל אמצעי התקשורת כאילו עד כה לא היה מתסכל מספיק..

ועובר יום ועוד יום ושבוע ושבוע נוסף אנשים שם משתחררים ויוצאים והוא?

המצב שלו כבר יציב יותר ורוצים לנסות להעיר אותו

לנסות להסביר את ההתרגשות?

אמרתי לעצמי הוא מתעורר הכל יהיה בסדר!

עד הברית של הילד שאלד הוא יהיה כבר איתנו..

מיותר לציין שהיה ניסיון ועוד ניסיון וניסיון נוסף אחריו ולמעשה כל יום הוא ניסיון חדש,

אני לא מאמינה גדולה בניסים החיים לימדו אותי שזה לא באמת קיים..

האמונה שתתעורר התפוגגה לה

תקווה? תמיד תהיה במקום מסויים אבל ברור לי שזאת אשליה,

זה פשוט הרצון שלי שתהיה חלק בחיים שלי

אתה לא חי, ואתה לא מת

וזה לדעתי הדבר שאיתו הכי קשה לי!

צוציק נולד 3 שבועות בדיוק לאחר התאונה שלך

הובהלתי לחדר ניתוח חירום בשל היפרדות שליה היינו לבד רק אני והוא קיבלנו מתנה וקיבלתי אותה בעיתוי הכי גרוע שיכול היה להיות עבורי, או אוליי העיתוי הכי טוב?

לאחר מכן אושפזנו איתו למשך כחודש בגלל סיבוך מהלידה,

וקיוויתי כל כך קיוויתי שתתעורר הייתי בטוחה שתתעורר עד שנגיע לשלב הברית

חיכית לו אפילו יותר ממני.. קיווית שהילדים שלנו יגדלו יחד הם באמת גדלים יחד ומתראים לפחות אחת לשבוע,

יש לה את האופי השתלטני שלך, ואת העצבים..

הוא יצא דומה לי באופן מוגזם עקשן לא מוותר!

הכל ממשיך החיים רצים קדימה ואתה נשאר באותו המצב

ואני?

אני מתקשה לקבל את המצב הקיים,

קשה לי לראות אותך ככה כי זה לא באמת אתה,

זה אפילו לא הצל של מי שהיית

ובגדול?

כשכל זה קרה אז היה מצופה ממני כל כך הרבה דברים

נולד לי תינוק שהייתי צריכה לטפל בו

אסור היה לי לכעוס

אסור היה לי לבכות

אסור היה לי להרגיש

כי לתינוקות יש עניין כזה שהם עובדים על אנרגיות ואת גם מניקה אז בכלל!

ההשקפה שלי על החיים שונה מאוד מאז..

אני הייתי מעדיפה שלא לחיות המתת חסד,

וכן אני יודעת שגם אתה

וכן אוליי זה נוראי להגיד

ואף אחד מסביב לא באמת יקבל את זה אבל מה שווים החיים האלו? זה לא חיים!

וכל שנותר הוא לחכות שאוליי יקרה נס ושהשנים לא פשוט יחלפו כשאתה ככה

חי מת.

כבר ציינתי שאני לא אוהבת חגים

ובפרט את ראש השנה

שעד לפני כשנתיים הוא היה החג האהוב עליי ועכשיו ובכן…

אז מה בכל זאת חיובי?

- יש כמה ימים לנוח ואחרי השבועיים טירוף שהיו לי אני בהחלט זקוקה למנוחה הזו..

- התעוררתי הבוקר עם רק 54 הודעות בוואטצאפ ביום רגיל יש למעלה מ-200.

- אין לקוחות, אין הפקות, אין שיחות ייעוץ, אין תלמידות, אין מיילים פשוט אין יש לי זמן לעצמי למעשה? הרבה זמן לעצמי!

- יש מלא מלא קינוחים טעימים.

- יש לי שקט ופנאי לשבת ולסגור את כל פרטי יום ההולדת נשאר לי בסך הכל שבועיים ולא סגרתי אפילו עמדת צילום 🤦🏼‍♀️.

- ויש זמן לנטפליקס אז אם יש לכם הצעות לסרטים/סדרות ששווים צפייה תמליצו!

ובנימה זו אאחל לכם חג שמח

ושנה טובה אבל שתהיה באמת טובה אלינו!

שיחה עם חברה טובה שלי

למעשה החברה הכי טובה שלי

משתפת אותה שביום שישי התקשרתי לסבתא שלי לשוחח איתה ולשאול לשלומו של סבא שלי

והיא? היא באופן טבעי אמרה לי שהם קיבלו תוצאות של בדיקות שהוא עשה ויש לו סרטן

בשלב מתקדם וכבר התפשט לכל מקום 

אין באמת מה לעשות פשוט להמתין..

שניה לאחר מכן ובמעבר חד היא שואלת אותי אבל למה את מעלה תמונה עם חזיה לפייסבוק

מצאתי את עצמי עונה לה שזאת לא חזיה ושאני לא מחפשת סטייליסטית חדשה 

בסך הכל הגיוני לא?

לסבא יש סרטן ונותר לו זמן קצר לחיות

אבל התמונה שלי זה מה שחשוב כרגע בוודאי סבתא..

אז החברה כמובן אמרה לי שזה דיי הגיוני בהתחשב במשפחה שלי, שכולנו נכים רגשית ולמען האמת זה דיי נכון..

ואז אמרתי לה הגיוני שאני פשוט לא מרגישה כלום?

כאילו באמת כלום!

הוא מבוגר שחי חיים מלאים וכבר קשה לו בריאותית בשנתיים האחרונות קשה מאוד ועכשיו גם זה.. אז רק שלא יסבול,

והיא עונה לי בכזו טבעיות

זאת את ברור שלא תרגישי כלום

את אף פעם לא מרגישה כלום

לא בקטע רע, להיפך הלוואי הייתה לי את היכולת הזאת שלך..

אמרתי לך בעבר יש לך קרח בוורידים

חוץ מכעס את לא באמת מביעה שום רגש אף פעם, 

לעיתים נדירות יש לך בריחות שקצת צף לך

את הבן אדם הכי חזק שאני מכירה.

האמת?

היא לא אמרה את זה ממקום שלילי

למרות שבמקום מסויים אוליי הייתי אמורה להעלב מזה לא? מי רוצה להיות עם קרח בוורידים 🤷‍♀️

אוליי אני באמת אטומה מלהרגיש

או שאוליי כשאדם חווה מספיק כאב בחיים שלו הוא הופך להיות אדיש עם הזמן,

או שפשוט אני כזאת שמתמודדת עם השיט שלי בעצמי ולא משתפת כי למה לשתף את מתמודדת הכי טוב לבד..

לא באמת יודעת, 

תהיות שלי עם עצמי..

אז חברה טובה מאוד שלי מתחתנת פרק ב׳

מלבד לזה שאני סופר מתרגשת בשבילה

אני צריכה לארגן לה מסיבת רווקות

וכמובן לעזור לה לבחור שמלה וכו׳

והיא גם ביקשה שאארגן אותה ליום שלה וכמובן שלא סרבתי,

בנוסף חבר טוב שלי שגם מעצב השיער שלי

מתכנן להתחתן בקרוב ורוצה שאני אחתן אותם

שזה בכלל מרגש בפני עצמו

הוא לא כל כך התלהב מהרעיון שלי בטוקסידו לבן מחתנת אותם  אבל זה בדיוק מה שיהיה כי אם כבר חתונת גייז שאני מחתנת אז בארורררר שזה יהיה בטוקסידו מחוייט לבן!

ועכשיו אני בהתלבטות מהבוקר בנושא אחר..

כן/לא זאת השאלה

לעשות או לא לעשות?

קודם כל תודה לכל מי שטרח להגיב..

לא באמת שקלתי להענות להצעה שקיבלתי

סרבתי בנימוס כבר בבוקר

למה?

כי אני לא באמת זקוקה לזה, 

כבר בניתי את עצמי, כבר יש לי את השם שלי שהולך לפניי,

ואת הקהל הנאמן שלי,

אני יכולה להבין מדוע היא ממש רוצה שיתוף פעולה 

כנראה מהמקום חסר הבטחון שלה מלקפוץ ישר למים עמוקים מידיי ולפתוח קורס בעצמה,

ואני יכולה להבין זאת ולכן אמרתי לה שאשמח לעזור לה במה שרק תצטרך אבל אני?

אני במקום שלי, עם העוגה שלי ולא חושבת לחלוק בה

כבר עברתי את שלב הבנייה, ואני עובדת בדרך מסויימת שהיא שלי ושלי בלבד

כן אני יודעת שאני רכושנית,

לא חולקת את מה שחשוב לי.

קיבלתי הצעה עיסקית מקולגה שמעוניינת בשיתוף פעולה

מעט רקע:

שתינו מאותו התחום, כל אחת מאיתנו אמנית של האקדמיה הבינלאומית הנחשבת ביותר בתחום,

לכל אחת הקהל שלה

כן או לא?

כבר יש לי החלטה סתם סקרנית לשמוע מה דעתכם?