שוב זה קורה, שוב אני חובש את המסיכה.
רוצה כבר לקרוע מעליי את מסיכת היומיום ולהיכנס לתוך עולמי האפל.
לאט לאט, הצדדים החשוכים תופסים מקום, מרגיש את כל כולי נרגש כמו לפני שנים רבות.
קושי נשימתי קל ותחושת חוסר שקט עוטפת אותי כשאני לובש את המסיכה.
המסיכה בצורת דני...
הסוכן הכפול שמציג את הפער הכל כך מהותי בחיי...
הפער בין מאווי, תחושותיי ורצונותיי האפלים לבין האני השגרתי,הבנאלי, המשעמם למדי.
דני הוא כריזמטי, תשוקתי ובעל סף מיני גבוהה ובלתי נשלט.
מהר מאוד מעטיית המסיכה ע' פונה אליי.
שואלת לאן נעלמתי ומתי תזכה לפגוש אותי.
בהיסוס קל אני מעכב את המפגש, נותן לה לצפות ולהתרגש לקראתו.
ע' בסטאטוס זהה לשלי. חיה את חייה כסוכנת כפולה ובעלת רצון לפורקן וחיברות.
בראשי עובר על כל הסצינות אשר התקיימו במפגש האחרון וחושב לעצמי כמה שהייתי שמח לשחזר את חלקן.
השליטה בע' באה לידי ביטוי באופן מנטלי, תוך הסתרת הקשר מבעלה.
המחשבות על חידוש הקשר גורמות לי לאי שקט ואני בטוח שלא אוכל להתקדם...
עד חבישת המסיכה בפעם הבאה....