|
|
|
כמו בכל בוקר,
חזרתי לטינדר, לחפש את הטרף הבא.
פתאום הבחנתי בלייק חדש והודעה מעניינת:
"Hi Sexy
Would you like to have some Fun Fun Fun? "
עם התפתחות השיחה, הבנו אני ומרי עד כמה החיים בשני כובעים משותפים לשנינו...
מרי נשואה, מרגישה ניכור וקור מצד בן זוגה.
היחסים כבר לא כתמול שלשום וכל מה שהיא רוצה זה להרגיש שוב את אותם הפרפרים בבטן שנעלמו, את תחושת הזיעה הקרה שעוטפת אותה ואת הריגוש שעולה במעלה גופה.
אז, שניפגש?
ברגע אחד, כך פתאום, במהלכה של השגרה המקוללת,
המסיכה סימנה ואותתה שהיא כאן...
מחכה בשקיקה בפינתה ומחכה שאענוד אותו לראווה.
ניסיונות עצמיים חסרי סיכוי להימנע מענידתה נגוזו מהר מאוד...
ושוב, כמו תמיד, המסיכה על פניי.
פתאום בין רגע, שגרת היום הקרירה התחלפה לה עם משב רוח רענן.
הצעות מפתות, פרפרי בטן וזיעה קרה שמשתלטת על כולי.
בליטה בקדמת הג'ינס שאינה משתלבת בנוף המשרד, אך אט אט מתקשה אל מתחת לשולחן...
כולם במשרד רוכנים כלפי המסך, והמחשבה היחידה שעולה במוחי היא...
אולי "נשלטת 65" זו בכלל הבוסית שלי שכה שקועה במסך שלצידי...?
בינתיים, זכיתי להפליג עוד קצת במחשובתיי ודימיונותיי
השיר של אברהם טל שאני כה אוהב מתנגן לו ברקע...
המחשבות עלייך לא מרפות.
הרצונות, כמיהות, מאווים מציפים אותי, גורמים שוב ושוב לקרוע את המסיכה מפניי...
ההבנה שאלו הם חיי!
אין כאן בחירה, אלא זו הסיטואציה בה אני חי...
נזכר איך לפני מספר ימים ענדתי את המסיכה שוב.
באתי לבקר אותך, חיכית לי בציפיה, בכמיהה... ברצון לחוש שוב את הסיפוק הגדול והבטן המתהפכת...
על מה שקרה בחדרי חדרים, אפרט בבלוג הבא, אבל הריח שלך משום מה לא עוזב.
כאילו התזת עליי את הבושם לנבחי גופי, והריח החליט לשכר את דעותיי וללכת עימי לכל מקום.
המסיכה הארורה, מתי אזכה לענוד אותך שוב?
בחרתי להיחשף.
התלבטתי, התחבטתי, חזרתי בי, ושוב רציתי, אבל ההחלטה התקבלה.
בחרתי להיחשף.
המסיכה על פניי נשארה ועודנה דבוקה בעוצמה.
אך גופי, קולי, וסודותיי הכמוסים נחשפו.
האם הדרך חזרה עדיין קיימת?
האם אוכל לעטות את מסיכת הסוכן הכפול ולחזור לדמותי המסתורית?
בימים האחרונים אני חווה טלטלה מהותית.
טלטלה אישיותית בבחירת אורח החיים והעוצמות שכרוחות בכך...
נקווה שאשרוד,
עד הפעם הבאה.
דני.
מהססת.
חוששת.
אי ודאות עוטפת את כולך.
חוסר הידיעה על העתיד לבוא, אך הציפייה הכה ברורה.
הרצון להתכסות בעלטה, בשקט.
הרגשת פעימות הלב, הדם שנזרק וחוזר מקצה הגוף.
היא אמרה שהיא מוכנה להתמסר לריגוש.
היא לא הבינה עד כמה התמסרותה תדרש להיות חזקה ועוצמתית.
אט אט, ההבנה החלה לחלחל ובמוחה הכחול כבר החלה לחוש אי נוחות קלה...
תזוזות פיתול ואחוזת תזזית... תגובה אופיינית לדרישת ההתמסרות.
לאחר לא מעט תחנונים ובקשות הסכמתי להיפגש.
הפגישה הותנתה במספר תנאים מקדימים... וע' הסכימה לכולן ללא היסוס.
ע' כבר יודעת, היא מכורה...
ומה איתך? מוכנה להתמסר לריגוש???
יום ראשון.
שגרה.
שוב אותה שגרה מקוללת שאני כה יגע ממנה...
בית, עבודה, נסיעות, ילדים.
תחושת הצפה מתחילה להשתלט על כולי והרצון לעטות את המסיכה מתגבר ומתחזק.
כבר הבטחתי לעצמי שלא אעטה אותה שוב, אבל שוב, כמו תמיד, המסיכה מנצחת.
ניסיון נואש להילחם בדחף הפנימי, ברצון להיות חופשי שוב, נטול דאגות, נטול חסמים ומכשולים.
כמו שבטח הבנתם, הניסיון הזה כשל.
המסיכה שוב עוטה את פניי.
מיד עם חזרתי לתפקיד דני, פונות אליי דמויות העבר, דמויות המציגות את ההפך הגמור משגרת חיי.
אחת הדמויות הינה ד'.
ד' היא אולי הסתירה הגדולה בחיי.
אחד הסודות השמורים והכמוסים שאני מכיל ושומר מזה שנים.
ד' הינה טרנסג'נדרית אשר גרמה לי להתמכר מחדש לעולם הריגוש.
להפתח בפני עולמות אסורים, עולמות שונים ומגוונים, ריגוש חסר מעצורים ונטול כל חסמים.
הקשר עם ד' התאפשר בזכות המסיכה. אותה המסיכה שאני כה ממאן להסיר.
המחשבה תמיד עולה בי ומציפה אותי, ואני שואל את עצמי, מה עדיף?
הסרת המסיכה לאלתר או המשך תענוגות עם ד'???
כנראה שלעולם לא אמצא תשובה...
שוב זה קורה, שוב אני חובש את המסיכה.
רוצה כבר לקרוע מעליי את מסיכת היומיום ולהיכנס לתוך עולמי האפל.
לאט לאט, הצדדים החשוכים תופסים מקום, מרגיש את כל כולי נרגש כמו לפני שנים רבות.
קושי נשימתי קל ותחושת חוסר שקט עוטפת אותי כשאני לובש את המסיכה.
המסיכה בצורת דני...
הסוכן הכפול שמציג את הפער הכל כך מהותי בחיי...
הפער בין מאווי, תחושותיי ורצונותיי האפלים לבין האני השגרתי,הבנאלי, המשעמם למדי.
דני הוא כריזמטי, תשוקתי ובעל סף מיני גבוהה ובלתי נשלט.
מהר מאוד מעטיית המסיכה ע' פונה אליי.
שואלת לאן נעלמתי ומתי תזכה לפגוש אותי.
בהיסוס קל אני מעכב את המפגש, נותן לה לצפות ולהתרגש לקראתו.
ע' בסטאטוס זהה לשלי. חיה את חייה כסוכנת כפולה ובעלת רצון לפורקן וחיברות.
בראשי עובר על כל הסצינות אשר התקיימו במפגש האחרון וחושב לעצמי כמה שהייתי שמח לשחזר את חלקן.
השליטה בע' באה לידי ביטוי באופן מנטלי, תוך הסתרת הקשר מבעלה.
המחשבות על חידוש הקשר גורמות לי לאי שקט ואני בטוח שלא אוכל להתקדם...
עד חבישת המסיכה בפעם הבאה....
המסיכה שעל פניי שוב עלתה.
אותה המסיכה, אותם האנשים, תאריך חדש.
ההתלבטות הקצרה האם אני לובש אותה?
אולי אני עושה טעות?
מחשבה זריזה אשר חולפת במוחי ורצונותיי משתלטים עליי במהרה.
ללא שימת לב חיש מהר אני עמוק בדמותי הכפולה.
הסוכן חזר לחיים.
תחושות המחשבה והרצון לחזור לימי הזוהר, ללא דאגות, ללא מחשבות מיותרות, ללא צורך להסביר ולחשוש.
פשוט לפרוש כנף ולקבל כל החלטה שתהיה.
שילוב של דמויות כלואות מעולמי המוכר ודמויות המהוות את תאוות נפשי מהעולם החדש שזורות זו בזו וגורמות לי לרצות להישאר כאן כמה שרק אפשר...
זהו, קיבלתי החלטה.
היום אני אחבוש את המסיכה שוב.
למסיכה שלי יש תצורה שונה... תצורת דמות דימיונית בפייסבוק בסגנון איש קו ללא נפש שלמה.
מסיכה של דמויות, מסיכה של תחושות, מאוויים ותחושות.
רצונות לכבוש את העולם, רצון להשתלט על הכל, רצון לשלוט, להכתיב קצב ודרישה!
המשך יבוא...
