לפני 6 שנים. 20 בדצמבר 2018 בשעה 8:03
השיר של אברהם טל שאני כה אוהב מתנגן לו ברקע...
המחשבות עלייך לא מרפות.
הרצונות, כמיהות, מאווים מציפים אותי, גורמים שוב ושוב לקרוע את המסיכה מפניי...
ההבנה שאלו הם חיי!
אין כאן בחירה, אלא זו הסיטואציה בה אני חי...
נזכר איך לפני מספר ימים ענדתי את המסיכה שוב.
באתי לבקר אותך, חיכית לי בציפיה, בכמיהה... ברצון לחוש שוב את הסיפוק הגדול והבטן המתהפכת...
על מה שקרה בחדרי חדרים, אפרט בבלוג הבא, אבל הריח שלך משום מה לא עוזב.
כאילו התזת עליי את הבושם לנבחי גופי, והריח החליט לשכר את דעותיי וללכת עימי לכל מקום.
המסיכה הארורה, מתי אזכה לענוד אותך שוב?