כל יום ראשון, אני עוצרת בתחנה מסוימת בדרך לעבודה ומתדלקת מכל מלא, לרוב נורת הדלק מתחילה להבהב לסירוגין עוד לפני שיצאתי מהרחוב שלי. אני יודעת כמה שווה המכל דלק שלי, אני יודעת מה עשיתי מיום ראשון עד יום חמישי בערב שהוא הגיע לתחתית. אם הוא לא הגיע- לא עשיתי מספיק, אם עצרתי בתחנת דלק לפני יום ראשון, לא בהכרח שקרה משהו טוב בדרך. מכל הדלק שלי הוא בהרבה מובנים המדד שלי להעריך את השבוע. לטוב ולרע.
פעם אמרתי בחצי צחוק שהרכב שלי חושב שהוא שומר שבת, לא יודע מה זה להתניע או לנסוע בשבת. לו רק היה יודע איזו כופרת הוא מסיע מראשון בבוקר עד חמישי בערב, יש מצב שהיה מסרב להתניע או מחליט לשבות ולדרוש מוסך בתדירות תכופה.
עשיתי בחירות בחיים, קבעתי יעדים ברורים ואני על המסלול. ברור לי שזה דורש ממני ויתורים כואבים. הרבה פעמים אני רוצה להגיד שכוסאמו הכל, ושיש דברים יותר חשובים, אבל אז אני אוספת את עצמי וממשיכה. יותר חזק, יותר בכוח, להספיק יותר. הכל קורה ואני מביטה רק דרך המראה, אחורה.
מחר בבוקר, אעצור בתחנת הדלק בדרך לעבודה ואתדלק מכל מלא.
