שעה. שעה נסיעה מהבית לעבודה. מה עושים בשעה נסיעה? בדרך כלל אני אוהבת להאזין לפודקאסט שעוסק בחינוך/ חדשנות/היסטוריה או חדשות. לפעמים אין משהו מעניין ואני נהנית מהמיקס היומי שהאפליקציה מכינה לי.
התיישבתי ברכב וחשבתי עליו, האם לשלוח לו הודעה שאני יוצאת עכשיו לעבודה? ואם כן, אז למה לא שלחתי לו תמונה שלי בבוקר עם הבגדים ששמתי עלי? ואז זה אומר שאצטרך להודיע לו שהגעתי לעבודה? שלחתי לו כבר הודעה בשנייה שפתחתי עיניים. החלטתי להתניע ולצאת.
הגעתי לתחנת דלק, נזכרתי בפוסט שכתבתי אתמול, חושבת על מה שקרה בשבת שהוביל אותי לכתוב את הפוסט. מצלמת את המשאבה ואת מד הדלק כשהוא עובר את ה-F. מחייכת וממשיכה בנסיעה. חושבת על האסון בהר מירון, אמא שלי על הבוקר חשבה שהכי נכון לפתוח את השיחה על ליהי גרינר והאמירות שלה בסופ"ש. אני חושבת שהיא אמרה את מה שאיפשהו כולנו חושבים, כולנו יודעים איפה האשמה באירוע הזה מתחלקת. פשוט זה לא הזמן לדבר על זה.
די, הרדיו הזה לא מתאים היום. שירי אבל. פותחת את הספוטיפיי, שמה מיקס של רגאיי וממשיכה לשייט ,מקפידה לא לעבור 110 קמ"ש.
שוב חושבת עליו, כמה אני ברת מזל שהוא בחיים שלי. מעניק לי מקום וזמן, גם אם זה רק בהתכתבויות, עולמנו מורכב ומסובך. עדיין, הוא מקשיב לי, גם שאני לא מדברת. הוא קורא אותי כספר פתוח והאמירות שלו מדויקות, חדות ולפעמים כואבות עד דמעות.
חושבת על הודעה שקיבלתי אתמול "וואו, את כאן מ2004"??? נו, אפשר לחשוב שאני גרה בכלוב. נראה לי שבאופן נדיר למדי במחוזותינו, לא הרגשתי צורך להחליף ניק, אני באה והולכת. פעם הסתרתי את כל הפרסומים שלי בכלוב לתקופה, ואחר כך חשפתי הכל שוב. זו אני. 20 שנה שאני מתפתחת כקאלי. השולטת, הנשלטת. האחרת. אין לי מה להסתיר, הכל גלוי וחשוף, יחד עם מאות ההודעות שלי בפורומים לאורך השנים. ואני אוהבת את היכולת שלי לעקוב אחרי תהליך כזה ארוך.
ואז חשבתי על כרוב. שאני דומה לכרוב. המטאפורה השכיחה היא שמקלפים אדם שכבה שכבה כמו בצל. זה סקסי, אבל האמת מורכבת יותר ואני חושבת שאני יותר דומה לעלים של כרוב.
מתקשרת לא'. החצוף הזה עוד לא התקשר היום. ואני לא רגילה להעביר נסיעה לעבודה בלי לקשקש איתו. נו, באמת! רמזור, אני מחייגת אליו והוא לא עונה. מתעצבנת. אפילו שאני יודעת שהוא מתקלח עכשיו ולא אכפת לי.
אני צריכה לקבוע תור לדואר בשביל אבא שלי, אסור לי לשכוח. איך שאגיע לעבודה ארשום לי לטפל בזה בהפסקה הראשונה. גם להתקשר למעון שאני רוצה לבדוק אם יש בו מקום. אסור לי לשכוח.
מתנגן השיר African kinf של wayi. אני שוב חושבת עליו. ועלי.
א' מתקשר. אני כועסת עליו. מה נסגר איתך? אתה יודע שבשעה הזו אני תכף בחנייה של העבודה. הוא מתחנף ואומר שהוא יודע, בגלל זה הוא התקשר אלי לפני שהתקשר לאמא שלו, שהוא העדיף אותי. מחייכת, יש לי מזל ענק להיות מוקפת בקבוצה קטנה מאוד, מצומצמת ממש, של אנשים שאין לי ספק באהבתם אלי.
מדוממת מנוע עם מחשבה אחרונה, אני צריכה לכתוב. לא יהיה פוסט על המחשבות שלי בדרך חזרה, הן מסתכמות בהר של קללות על נהגים ונהגות שמעכבים אותי מלחזור הביתה, לילדים שלי. מהר ככל שניתן ובשלום.
