אז אחרי הרבה מאוד מאוד זמן שלא התייחסתי לעצמי ולפן הנשי-מיני שלי, החלטתי לפתוח את הטינדר ולמצוא לי איזה ונילי מחמד לשבור את הצום שהכנסתי את עצמי אליו. תכלס הימינה הראשון שלי- יצא התאמה. אמרתי אחלה, נזרום. השיחה זרמה, מכירים את זה שהרבה יותר קל לספר את האמת לאדם זר שאתם לא דופקים לו חשבון? אז מסתבר שהבחור הרגיש אותי "חשופה" וגם "כנה". תזכרו את זה בהמשך כי בשיחה גם דיברנו על זה והבהרתי באופן שלא משתמע בצורה כלשהי, ניתנת לפירוש מעוות כלשהו, שאני לא מחפשת זוגיות, גם לא לצאת איתו מחוץ לבית. נראה לי שהכל היה ברור. קבענו להיפגש אצלי, התארגנתי וכזה והוא הגיע. אז מסתבר שהוא קצת נמוך, ולא כל כך הטעם שלי, אבל אני במוד זורם, אז זרמתי. היה קצת מוזר להיות בסיטואציה אינטימית אחרי ניתוק ארוך כל כך, יש מצב שנראתי מהצד אפילו ביישנית(!!! חחחח). מהר יחסית, האלכוהול זרם, היה לי סבבה, נפתחתי (תרתי משמע), משהו לא הסתדר שם, לא גמרתי, התעייפתי. קיפלנו את הערב.
בבוקר בקושי קמתי לעבודה, מדברת עם א' החצוף מהדרך, והוא,בלי בושה, מנסה לעורר בי מחשבה על יתרונות קשר מתמשך ושכדאי לי ממש לנסות. היום אני מבינה שהוא פשוט קיווה בסתר ליבו שמעכשיו אני אתקשר לבחור הזה שיחליף לי גלגל או יבוא לקדוח מדף. לא יקרה,שמעת?!?
בקיצו-ר, אני בעבודה, בקושי מתפקדת. הונילי שולח הודעות, מתחיל שיח, קצת מחמאות, קצת זה, אתם יודעים נו... "היה לי כייף,כן גם לי..." הוא קצת הגזים עם המחמאות "עפתי איתך, בא לי לעוף עוד", האמת היא שמחמאות כאלה לא באמת עושות לי משהו חוץ מאי אמון מוחלט במפרגן. לא אמין לי. מה לעשות. מחמאה אינטנסיבית לאגו, נועדה להוריד מגננות. מפה לשם, שעה נסיעה הבייתה מהעבודה והוא איתי על הקו. שעה. שעה של אותו קונספט של מחמאות וכמה שבא לו לעוף איתי, שהוא מקווה שזה לא מרים לי את האגו יותר מידי (נו. באמת.) ובסוף, כי הוא לא שמע *אותי* בכלל, הוא רצה לבוא בלילה. כל החלק של "אני עייפה" נעלם ממנו, ועם המחשבות על קשר מתמשך והיתרונות שלו, מצאתי את עצמי מסכימה לעניין.
הבחור מגיע, עם בקבוק וודקה (סימן ראשון), אמרתי לו שאין מצב שאני שותה שוב הלילה, ראבק...אני עייפה ויש לי עבודה גם מחר בבוקר.... אז בלי הרבה מילים, גבר במיטה, יאללה לתקתק עניינים אולי נסיים מה שהתחלנו אתמול. מפה לכאן, הבחור דופק צייסרים כאילו אין מחר, ולא מפסיק ללחוץ עלי לעשות איזה אקט שלא מתאים לי וסירבתי בנחישות והוא ממשיך וממשיך כמו מנטרה שחוקה ללחוש לי באוזן העייפה שלי כמה שהוא רוצה לעוף איתי...
מה אני אגיד לכם, נמאס לי.
"יאללה...אני עייפה, בוא נסגור את הערב". מיציתי. הבחור קם ללכת לשירותים ונופל על מתלה הבגדים שלי, כמעט שובר את הטלוויזיה בחדר. אני מבינה שהוא לא יכול במצב הזה ללכת לשום מקום. "חרא על החיים האלה", אני אומרת לעצמי בלב. עזרתי לו ללכת לשירותים ואמרתי לו שהוא יכול לישון אצלי ושאני אעיר אותו לפני שהילדים שלי יתעוררו. לא הספקתי לסדר את המיטה והחרא השיכור הזה נשכב על המיטה שלי ונרדם.
באלכסון!!
אחרי שניסיתי להזיז אותו בלי הצלחה, ואחרי שקיללתי בלי סוף, נשכבתי בתנוחת עובר רגע לפני לידה, בלי שמיכה כי החרא התעטף בה.... כל שנייה עשה רעשים, זז, לא נתן לי לישון, אפילו שחרר גזים בקול תרועה שהעירה אותי... בשעה חמש אפס אפס אני מתחילה להעיר אותו, מציעה קפה לדרך וכזה. מה הוא אומר לי????? "עוד 5 דקות".
עלה לי המרוקו, נגמרה ההכלה, נגמרה ההבנה.... "תקום ע-כ-ש-יו!" תיק תק הוא מחוץ לדלת ואני גמורה, סגורה בדעתי שאין מה להמשיך כאן.
שבוע נעלמתי, הוא שולח הודעות. החלטתי שלא יפה לחתוך ככה ועניתי. הסברתי שאני בעבודה,שנדבר בערב. נחסוך מילים, הבחור לא הפסיק לשלוח הודעות באותו יום, כולל הודעות קוליות של 2.5 דקות שבהן הוא חוזר על אותן המנטרות "רוצה לעוף איתי", "לא חסר לו סקס,רוצה איתי" "שלא יעלה לי". נחשו מה...עלה לי....הסעיף. אני בנסיעה, שולח הודעות למה אני לא עונה, אני מרדימה את הילדים שולח הודעות למה אני לא עונה, אני בשיחת עבודה, מסבירה לו שאני בשיחת עבודה והוא רוצה לשמוע אותי בזמן שאני בשיחה.
עלה לי. כל הרצון להסביר לו ביפה עבר לי. שלחתי לו הודעה שזה לא מתאים לי כל הלחץ הזה, לא מתאים לי. וחסמתי.
אז תודה על הטראומה.
אפילו לא גמרתי.
חרא על הפרצופ שלו ועל עצמי שנתתי לזה להמשך מעבר לערב אחד.
#למנזר #הפקת_לקחים #עזבו_אותי
