יש קלישאה כזו שאומרת שירידות מגיעות רק לצורך עליות,ועוד אחת כזו שאומרת שמשתמשים בקלישאות כי הן נכונות.
השבוע הזה, הוכיח לי ששתי הקלישאות האלה נכונות :)
סופ"ש ארוך ומנותק ממך, גרם לי לאבד את הביטחון בנו, גרם לי לחשוש שאולי אני כבר לא מספיקה לך. שכבר ניסיתי להגיד לך, הייתי אבודה במילים,מנסה בכח להשתמש במילים וטעיתי בבחירת כל כך הרבה מהן. כעסתי על עצמי,שאני לא מצליחה להביע את עצמי טוב וכעסתי עליך- על התגובות שלך, למילים השגויות שלי שהרגישו לי כבר כמו כדור שלג במפולת שרק הולך וגדל וכבר רעדתי ובכיתי מכעס, כי הייתי בטוחה שהכדור הזה יעצר רק אחרי שנסגור את הדלת בטריקה מאחורינו.שלא יהיה חזור מזה.
אבל באת אלי.
נרות מפוזרים במקלחת, חיכיתי לך מתחת לזרם נותנת למים בינתיים ללטפ את עורי, לשטופ מעלי את הכעס,החשש והעצב.
נכנסת בדלת המקלחת, הלב שלי הפסיק לפעום, האוויר קפא לי בריאות עד שנכנסת למים וחיבקת אותי מאחור.
חזרתי לנשום.
איבדתי תחושה ברגליים שניה אחרי שתליתי את זרועותיי על צווארך, והרגשתי את שינייך ננעצות בבשרי, טרפ קל.
הכל כך כך עמום מכאן והלאה, הנשיקות, הנשיכות, ההצלפות. אבל אני זוכרת מה הרגשתי כשהיד שלך תפסה אותי בשיערי וניווטה אותי אליך, עליך. לשבת עליך, להרגיש אותך חודר לתוכי מתחת למים,עמוק בתוכי. הרגשתי שלמה, מלאה בך ומלאת ביטחון בנו, בשילוב של שנינו יחד.
להתעורר באמצע הלילה, מלאה בתאווה להרגיש שוב את הזין שלך בתוכי, מילאתי את הפה שלי בך והתיישבתי עליך. עולה ויורדת בקצב שלך, שומעת אותך נושם ומתנשפ,עוד קצת.עוד קצת. מקשיבה ללב שלך מאיצ, מתחברת לקצב שלך. מרגישה אותך מתנפח בתוכי ובגניחות חזקות גומר. נשכבתי לחבק אותך, מבקשת ממך שלא תצא מתוכי,שומעת את הלב שלך לאט לאט חוזר לקצב הרגיל שלו.מלטפת את הזיפים שאני כל כך אוהבת, שלמה ורגועה בתוך החיבוק שלך חוזרים לישון.
הספייס לא עזב אותי יומיים, מרחפת ושבוייה בתוך העולם שלנו, מסרבת לתת לכל דבר אחר לגעת בי. כל פינה בבית כבר מזכירה לי אותך. גורמת לי להבין כמה עמוק אתה כבר לא רק בתוכי, אלא בתוך עולמי.
הסופ"ש הזה גרמת לי לראות אותך מזווית אחרת.
שתינו כל כך הרבה בשישי, הבנתי שהגזמתי כשרצתי ונפלתי למרגלות האסלה, מחבקת אותה כדבר היקר לי מכל מנסה להוציא אליה את נשמתי( או לפחות את תכולת קיבתי). הוצאת אותי מבגדיי,עזרת לי לקום, להתקלח. זוכרת אותך עומד מאחוריי ובמקום לנשק ולנשוך אותי, חפפת את שיערי ברכות שלא הרגשתי בה קודם, שטפת את גופי ולקחת אותי למיטה. לא ציפיתי שתדאג לי ככה, אבל זה היה כל כך טוב להתמסר לטיפול שלך, לדאגה שלך לשלומי.
ובלילה הבא שוב,כשקשרת,הצלפת,ליטפת, שזיינת אותי, כולי רעדתי ובערתי מחום.
אני יודעת שדיברנו לא פעם בנושא, על כך שהקשר ביננו לא יכול להיות רומנטי. ששנינו הסכמנו על כך.
אבל מחשבה עליך מחבק מישהי אחר ונרדם איתה מכווצת לי את הבטן בכאב.
מחשבה על לצאת לדייט נורמלי עם אחר מלבדך- נשמעת לי הזויה וחסרת הגיון בעליל.
רוצה שזה יהיה ככה גם לך, עמוק בבטן. שמחשבה על אחר איתי תגרום לך לרצות להכות אותו על שבכלל התקרב אלי, לרכוש שלך. לזונה שלך. שתכעס עלי על שהעזתי לדבר בכלל עם אחר.
זוכר שאמרתי לך אי שם בתחילת הדרך שלנו שברור לי שיום אחד זה יגמר ואני כאן להנות מהנופ בדרך? אני כבר פחות מרוכזת בנופ, חושבת רק על הדרך המתפתלת שלנו. מתרגשת לחשוב מה מצפה לנו יחד, ממש בעיקול הבא.
אני צמאה לעוד ממך, לקחת מה שתסכים לתת לי ולהתמסר לך כולי, לגדול איתך, לחוות איתך, להעצים אותך
תודה שאתה קיים בעולמי, סובלני כל כך אלי גם כשלא מגיע לי
אני אוהבת אותך,
הכי הרבה שאני יכולה להרשות לעצמי.