בא לי ללבוש שורטים קצרים, שנותנים הצצה קטנה למה שמסתתר תחתיהם.
בא לי ללבוש גופיה קלילה שנופלת על הגוף, לא צמודה, מעט שקופה, חושפת-לא-חושפת.
בא לי לשים נעל שטוחה, נוחה, פשוטה, שאוכל לעמוד איתה ליותר מחצי שעה.
בלי לעמוד שעה מול הארון. שלא יהיה אכפת לי אם זה מתאים לאותה מסיבה, אם זה מספיק יפה או סקסי, כי כל מה שחשוב זה שלי נוח ככה.
בא לי לצאת למועדון.
למסיבה.
לדאנס בר.
בא לי לשתות, אבל לא יותר מידי. מספיק בשביל לגרום להסתחרר מעט, מספיק בשביל להסתיר את כל הדאגות ולו לכמה שעות, מספיק בשביל לחייך ללא הפסקה.
בא לי לעצום עיניים.
להתחבר למוזיקה.
להרגיש אותה זורמת בגופי, מכתיבה את תנועות הגוף, גורמת לי להזיז את האגן, את הרגליים והידיים.
בא לי שיתנו לי את החופש לזוז. שיתנו לגוף את המרחב על הרחבה להתפרק לחלוטין.
בא לי לשחרר הכל. להוציא את זה בריקוד, בשירה, בשכרון חושים.
בא לי לסיים את הערב עם כאב רגליים חד. שבשבוע שלאחר אותו ערב אהיה תפוסה בכל הגוף. לתת לגוף לכאוב כי הוצאתי את כל כולי. כי ניקיתי את הנפש. כי סוף סוף נתתי לעצמי חופש.
בא לי בשביל עצמי.
לא בשביל שיתחילו איתי,
ולא בשביל להכיר מישהו.
לא בשביל להתעסק כל הערב בצילום סלפי עם חברות,
ולא בשביל לעשות צ'ק-אין בפייסבוק.
בא לי בשביל השלווה.
רק חסר הפרטנר המתאים
