היית אישה מיוחדת.
פורצת דרך.
חיה כמו שרוצה לחיות, ולא על פי המוסכמות החברתיות. היית הראשונה בעמק בית שאן ללכת בפומבי עם מכנסיים ולא חצאית. התחתנת עם גבר אשכנזי למרות שהיית מזרחית.
ואהבת. את כולם סביבך אהבת. את הילדים, את האחים, את האחיינים.
על המשפחה שלך תמיד נלחמת.
גם מלחמות שלא היו עניינך. גם מלחמות שגזלו ממך כל כך הרבה אנרגיות. גם כאלו שהסיתו אנשים נגדך.
כי היית לוחמת צדק אמיתית. לא ידעת לשתוק כשפגעו בקרובים לך, לא רצית לוותר על האמת.
וזו רק אחת מהגדולות שלך. איזו אישה מדהימה היית סבתא.
לצערי לא זכיתי באמת להכיר אותך, וגם הזיכרונות המעטים הם כשכבר המחלה שלטה בחייך.
אבל אני ניזונה מהסיפורים. מהתמונות. כל הזמן רוצה לשמוע עוד ועוד, יותר ויותר, ויש בי הערכה עצומה אליך.
המחמאה הכי גדולה שקיבלתי בחיי היא כמה שאני דומה לך.
"כמה שהיא הייתה גאה בך אם הייתה פה היום. כמה שאהבה אותך כבר אז."
אם הייתה לי משאלה אחת, הייתי מבקשת לראות אותך. 24 שעות, להכיר אותך יותר, באמת. שתכירי גם אותי.
אם רק הייתי יכולה 💔