איבוד

שמעתי את השער חורק. ודמיינתי את הצעדים שלך על השביל שמוביל לבית. דמיינתי אותך באה לכאן, שיכורה ומסטולה. מחייכת חיוך שהפעם הוא לא הטוהר שאת. חיוך שהוא התחלה של אסון. באה לכאן וצוחקת. הפעם לא את הצחוק המשוחרר הזה שלך. צחוק ג׳וקר כזה. צחוק של אבל. ודמיינתי אותך נוגעת בי. 

הפעם. לא האהבה שלך נוגעת.

הלילה זה היה החורבן שנגע בי. 

בואי, פרא. כמו שאת. בואי.