הכל התחיל באפליקציה. מקורי, לא?...
התמונה שלה חירפנה אותי. גם זה מאד מקורי, לא?
גברים זה מוצר צריכה פשוט וקל להרכבה ולתפעול.
אבל אני סוטה מהנושא.
בתמונה:
בחורה אתיופית, סקסית, עגיל קטן באף, טישרט לבנה גזורה שכתף שמאל יוצאת ממנה, ג'ינס קצרצר גזור מעל הברך, וחיוך שהרגיש לי מתוך התמונה באפליקציה שהוא מלכודת מיוחדת שנועדה ללכוד רק אותי.
נשמתי עמוק, אמרתי לעצמי שמה-כבר-יש-לי-להפסיד
שלחתי משהו שנון, ותמונה שחשבתי שאני יוצא בה די טוב ו...
שוחחנו קצת באפליקציה ואז בווצאפ ואז בטלפון וקבענו להפגש .
ביקשה שאאסוף אותה.
איחרה ב-20 דקות.
לא שלחה התנצלות רק הודעה: 'מאמי אני טיפה באיחור'.
ואני, במקום לרתוח עליה מזעם, ישבתי באוטו ורעדתי מהתרגשות.
מין תחושה פנימית ש-'משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו' כדברי המשורר.
היא יצאה מפתח הבניין.
רזה. פנים יפיפיות. שיער קלוע בצמות. חלק מהשיער צבוע באדום.
גופייה שחורה צמודה, ג'ינס משופשף קרוע בשתי הבירכיים, וחיוך המלכודת.
'קצת לבן מידי אבל חמוד סה'כ..' אמרה, ושנינו צחקנו.
כאן הייתי צריך לספר איך היה איתה בפגישה. אבל אני לא ממש זוכר. הייתי די מהופנט.
לקראת הסוף כשהיא שאלה אותי 'איך זה שאתה לא שואל מה אני מחפשת בבחורים?'
ואני, קפצתי לתוך המלכודת ושאלתי: 'אז מה את מחפשת בבחורים'.
והיא לקחה מין פאוזה קצרצרה ואז ענתה: 'שיעשו כל מה שאני אומרת להם ושיהיה להם הרבה כסף...'
ואז היתה שוב שתיקה, ושנינו נתנו לדברים לחלחל, והיא פרצה בצחוק ואני גם והזמנו חשבון, ובזמן שניסיתי לחשוב איך אני מייצר סיטואציה שנוסעים עכשיו אלי היא פשוט אמרה: 'אני לא מזיינת אותך בדייט הראשון אז תרגיעו שניכם, אתה והבוס הקטן שלך בין הרגליים, אבל אתה חמוד... קצת גמד, אבל חמוד בסה"כ.
היא קמה, לחשה לי באוזן: 'גם גמד וגם עם קצת כרס...' (ממש לא נכון! אני סבבה לגמרי! אני 1:70, ויכול ללבוש חולצות צמודות די בסבבה. כלבה חצופה! מי היא חושבת שהיא?), נתנה לי נשיקה קטנה ומרפרפת על השפתיים ואמרה:
'אתה לא צריך להחזיר אותי אני קופצת פה לידיד שגר קרוב... היה לי מהמם! דבר איתי מאמי...'
