קמנו לפנות בוקר.
התארגנו וירדנו למטה. המונית הגיעה בזמן ועדי נתנה לנהג את הכתובת של לירן.
מיותר אולי לציין שכל הקטע הזה עם לירן שצץ לו שוב פתאום לא בדיוק מצא חן בעיני.
מילא המונית - שגם זה אבסורד.
אבל לארח אותו אצלי בבית (או בשפת עדי 'אצלנו') - זה היה פשוט הזוי.
אך האדם, כבר אמרו, חז'ל, הוא יצור סתגלני.
ואני, נודע בקוגניציה הגבוהה שלי - יכולת הלמידה והסקת המסקנות - והבנתי שעדי החליטה וזהו ואין טעם להרגיז אותה עם העניין הזה.
אז התחלתי לשכנע את עצמי שזה רק לכמה ימים ומה שחשוב זו הבשורה המהממת שעדי עוברת לגור אצלי!! (עדי עוברת לגור אצלי!! עדי עוברת לגור אצלי!!) ושעוד כמה ימים הוא יעוף חזרה למחילה שלו בפאריז ואני אשאר עם האלילה המהממת שלי לבד.
לירן נכנס למונית.
נישק את עדי על הפה. אפילו לא טרח להסתכל אלי.
עדי סימנה לי לעבור קדימה ולירן התיישב איתה מאחור וישר התחילו להתחרמן.
במונית. כמו נערים בני 16 שאין להם בית.
לא יכולתי להתאפק, הסתובבתי אחורה, פניתי ללירן ואמרתי: 'מה המצב גבר? מתרגש לחזור לארץ?...'
לירן עיקם את הפרצוף. זה הרס לו את הנשיקה.
לא בטוח שלירן היה מספיק מפותח שכלית כדי להבין את הציניות שלי.
עדי, אבל, הבינה מצויין.
היא רכנה קדימה לעברי, וככה באמצע המונית, פשוט העיפה לי סטירה.
זו היתה סטירה מאד מקרוב, ללא תנופה. קצרה ומדוייקת. ובעיקר מצלצלת.
הלחי שלי שרפה בזמן שלא יכולתי שלא להתפעם ממגוון הסטירות הרחב שיש לעדי להציע.
נהג המונית עיקם את הפרצוף. לא מאד התרשם.
כבר ראה כל מיני סוטים והזויים אצלו במונית. מה'כפת לו העיקר נשלם.
כשרכשתי את כרטיסי הטיסה הוספתי כמה יורו על הושבה לי ולעדי בצמוד.
כמה דקות לפני שהגענו עדי 'הציעה' ל-'חלל האויר' במונית ש-'גילעד יהיה גמדי חמודי ויתן לי וללירן לשבת ביחד בטיסה'
ולירן הוסיף 'ואולי גם שיהיה לארג' ויפרגן לנו שדרוג לביזנס?' ועדי הוסיפה שזה רעיון לא רע ובדלפק אני נפרדתי מעוד כמה מאות יורו ואת הטיסה ביליתי במקום עם עדי, לצידו של איזשהו רב נכבד שהשתלט לי על הידית כל הטיסה.
נחיתה בנתבג. לירן ועדי מחובקים ומאושרים.
אני, כמו שעדי סימנה לי - 3 מטר מאחוריהם, סוחב את המזוודה שלי, את התיק של עדי ואת הטרולי של לירן.
מונית לדירה שלי.
נכנסים שלושתנו לדירה.
'מאמי בוא תראה את המיטה הזוגית שלנו...' עדי קוראת ללירן ומוסיפה לעברי: 'מאמי תאוורר פה, מחניק פה קצת, לירן שונא שיש ריח רע...'
הם נכנסו לחדר השינה שלי, השתרעו על המיטה, עם הנעליים (עדי: 'אל תדאג לירן מאמי אחכ בזמן שנתקלח בג'קוזי גלעד יחליף מצעים כבר ממילא בטח מגעיל אותך לישון במצעים שלו, לא מאמי?').
לא נכנסתי לחדר. לחדר השינה שלי. שלי לשעבר.
אבל לירן ועדי השאירו את הדלת פתוחה והזדיינו בקולי קולות. הטיסה והמונית עשתה אותם חרמנים.
אח'כ הם יצאו, עירומים לחלוטין, לכיוון הג'קוזי, ולירן הפתיר לכיוון הכללי שלי -'רוץ לסופר תקנה קצת גוד'יס... שיהיה לנשנש יותר מאוחר, הזיונים האלה עושים לי מאנצ'...'
ואני לא העזתי לא לציית לו, וכשחזרתי מהסופר לירן ועדי כבר נרדמו, עירומים, אחד על השני, במיטה שלי, הג'ינס של עדי, המכנסיים של לירן, החולצות והתחתונים של שניהם והנעליים זרוקים בעירבובייה על הריצפה מחוץ לחדר.
את הג'קוזי הם השאירו פועל.