שכבתי על המיטה וחיכיתי שתחזור.
לא העזתי לצאת מהדירה.
חיכיתי וחיכיתי.
ב-12:00 החלטתי שאני מחכה עד 13:00.
ב-13:00 החלטתי שעד 14:00
ב-14:00 החלטתי שאני יוצא לאכול ושתלך להזדיין העדי הזו.
קניתי מאפים וכריכים מוכנים בסופר ליד הבית כשהעין שלי כל הזמן סורקת את הכניסה לבניין... וטסתי בחזרה.
ב-16:00 אמרתי שזהו. אני נותן לה חצי שעה אחרונה וכנראה שזה אבוד, ולפחות אני אסתובב קצת כי מחר לפנות בוקר הטיסה חזרה.
ב-17:00 שכנעתי את עצמי שהייתי בפריז כבר המון פעמים אז לא יקרה כלום אם הפעם אני אעביר אחה'צ רגוע בדירה.
ב-18:15 היא נכנסה לדירה, חייכה אלי ואמרה:'האני-איי-אמ-באק...'
היא נישקה אותי בפה.
עם הלשון.
שלחה לי יד למפשעה וצחקקה: 'יש פה אטרייה שהתגעגעה, מושפל מושפל אבל חרמן...'
'טוב מאמי, כמה כללים פשוטים.
א. אתה מציית לכל מה שאני אומרת בלי ויכוחים.
ב. אתה לא יוזם שיחות נפש על יחסינו לאן. אני שונאת חפירות מתישות כמו שאתם הלבנים אוהבים..'
ג. אתה מתייחס לחברות האתיופיות של כמו שאתה מתייחס אלי.'
עדי המשיכה:
פעם ללבנים היו עבדים ושפחות שחורים, והשחורים היו מצחצחים ללבנים את הנעליים?...
אז אצלנו זה יהיה הפוך. אתה תהיה העבד הלבן של האישה השחורה, תצחצח לי כל יום את הנעליים.
עם הלשון, וזה תקף לגבי כל שחורה שתגיע אלינו הביתה..'
(אלינו הביתה???? שמעתי טוב????)
'מאמי מה אתה בשוק... כשנינחת בארץ אני עוברת אליך, סבבה?...
עדי נישקה אותי שוב ואז יצאנו לטייל בפריז.
היא היתה במצב רוח מעולה.
פטפטנית, מצחיקה, שנונה.
היא לא הפסיקה לנשק אותי נשיקות קטנות כאלו, ללטף אותי, להצמד אלי, הלכה איתי יד ביד...
נכנסנו לבר והזמנו יין,
'מאמי אני רוצה להשקות אותך...' היא אמרה.
לקחה לגימה.
נצמדה אלי עם השפתיים, ושפכה לי את היין מהפה שלה שלי.
והיא גם קנתה, והרבה.
ולפני שנרדמנו עדי אמרה לי: 'מאמי אני מקווה שיהיה מקום במונית לשלושתנו עם כל הדברים שקניתי...'
'לשלושתנו????'
'כן מאמי...' פיהקה עדי. 'גם לירן בא איתנו, הוא טס מחר לארץ לביקור לשבוע... אמרתי לו שהוא יוכלל לישון אצלנו . אתה סבבה עם זה?...'
