בבוקר כשהתעוררתי, עדי כבר לא היתה במיטה.
היא כבר היתה לבושה, הג׳ינס הקצרצר של אתמול, הטישרט שלי שהוחרמה ונגזרה, קפוצ׳ון פתוח בצבע אפרפר, כפכפים.
שתתה קפה על הדלפק המעוצב, והתיק שלה, ארוז, על יד הדלת.
'בוקר טוב'. אמרתי.
אין תשובה. התעלמות.
'בוקר טוב...' ניסיתי שוב
'הי' ענתה. בלי להסתכל אלי. קר. אדיש.
'מה קורה?..' שאלתי.
'כלום' ענתה. קריר. אדיש. אפילו לא כועס. סתם אדיש.
'תקשיבי עדי... אולי לא הייתי צריך בלילה לנסות...'
'עזוב... אני אמחק את הסרט בכל מקרה אל תדאג...'
שתיקה.
סיימה את הקפה. פינתה את הכוס. שטפה אותה בזריזות. הרימה את התיק שלה, הכניסה מסטיק לפה, פתחה ת'דלת, ויצאה.
רצתי אחריה במהירות.
יצאתי לחדר מדרגות. הספיקה כבר לרדת קומה.
'עדי?.. אפשר איזשהו הסבר?מה קרה??? לאן את הולכת?...'
הקול שלי רעד בטירוף.
עדי עצרה. וענתה בקול אדיש:
'כלום לא קרה. פשוט מיציתי. אתה משעמם, אתה נמוך, שמנמן, הזין שלי קטן מידי, חפש לך מישהי כמוך - לבנבנה, חיוורת, מהליגה שלך, תשבו יחד בערב ותיראו טלויזיה... אתה לא הטיפוס שלי...'
בום. אגרוף בבטן. את זה בטח ובטח לא צפיתי.
'לזכותה' (??) יאמר שגם כשהיא זורקת אותי היא עושה את זה בצורה הכי משפילה שאפשר.
פשוט מנקה אותי מהחיים שלה כמו חתיכת חרא שנדבקת לנעל ועכשיו צריך לנקות ולהמשיך הלאה.
'אני מוחקת את הסרטון, אל תדאג, ושלח לי בווצאפ כמה עלתה הדירה והטיסה אני אעביר לך בביט... '
אמרה, הפנתה לי את הישבן שלה, והמשיכה לדרת במדרגות
בלי לחשוב פעמיים זינקתי אחריה בפראות במורד המדרגות, 3 מדרגות בכל צעד, ירדתי על הברכיים וחיבקתי לה בכוח את הרגליים.
'עדי בבקשה אל תלכי.
תני לי הזדמנות. אני אעשה הכל. אני מתחנן....
תני לי הזדמנות, אל תעזבי אותי,
אני מוכן בכל תנאי שתציבי. בבקשה...'
עדי הרימה את הרגל הימנית שלה ושחררה אותה מהלפיתה שלי ובעטה לי בפרצוף.
לא מאד חזק בשביל לשבור משהו או לגרום לאיזשהו דימום אבל מספיק חזק בשביל להמם אותי קצת, ולהעיף אותי אחורה.
נותרתי שרוע על הגב.
היא נעמדה מעלי בפיסוק.
אפילו לא היה לי אכפת שהסצנה מעוררת הרחמים הזו מתרחשת במבואה לדירה ותאורטית בכל רגע נתון יכול לצאת אחד השכנים הצרפתים החוצה ולראות אותי שוכב על הגב כמו חיפושית הפוכה, עלוב ומושפל.
בהיתי בה מלמעטה למעלה.
שתיקה.
היא לעסה את המסטיק בקולניות. פוצצה בלון במיומנות והביטה בי בבוז.
היא דרכה עלי עם הכפכפים.
רגל אחת שלה על הפרצוף שלי והשנייה על הביצים.
היא התכופפה באיטיות עד שהראש שלה התקרב לשלי ואז ירקה לי על הפרצוף
אח"כ ירדה ממני. משחררת בעיטונת קטנה ואכזרית לביצים שלי.
'יש לך מושג בכלל כמה אתה קטן ועלוב?...'
לא עניתי.
עדי פוצצה בקולניות בלון נוסף, ואז הוציאה המסטיק מהפה ומרחה אותו על הפרצוף שלי.
היא המשיכה לרדת במדרגות.
ואז היא נעצרה ואמרה:
'אני אשקול את זה. אם אחליט לתת לך עוד נסיון אני אחזור היום.
מתישהו..
והוסיפה 'ביי מאמי'
ולרגע היה לי נדמה שראיתי קצה קצהו של חיוך מרושע על שפתיה.