היא חזרה אחרי שעה.
נישקה את לירן שהיה סרוח עם הנטפליקס על הספה.
לפחות הוא שם מכנסיים.
אדיוט. פרזיט.
אמרה לכיוון הכללי שלי: 'אני צריכה שתפנה את הארון בגדים שלך...'
ניגשתי לחדר.
4 מדפים שלי כבר רוקנו, והבגדים שלי היו זרוקים על הריצפה.
במקומם נחו מגדלי גופיות של עדי, חולצות, ג'ינסים, מכנסונים, מגדל סווצ'רים וחולצות ארוכות, סריגים, שמלות, חצאיות, וטרנינג ורוד עם קשירה.
הארון שלי הולאם.
'מאמי בקשר זוגי צריך לוותר לפעמים...' היא אמרה והתחלתי לאסוף את הבגדים שלי.
'תראה מאמי, מה אתה אומר על החולצות שם בשקית?... זה מתנה ממני...׳
עדי פתחה שקית עם 3 חולצות מכופתרות צמודות.
דוקא אהבתי!
בזוית העין חיפשתי את תג המחיר...
מן הסתם אני מימנתי את המתנה הנחמדה הזו שהביאה לי.
'אחלה חולצות, אני אמדוד...'
עדי גיחכה: 'זה לא לך החולצות, מטומטם,זה ללירן...׳
היא קראה ללירן לבוא למדוד.
'מאמי' עדי פנתה אלי בזמן שלירן לובש חולצה שחורה אפורה צמודה עם צוארון 'איזה מדהים החולצה יושבת על לירן? איזה כוסון הוא הא מאמי?... נכון שאתה עכשיו שמח שקנינו לו את החולצה הזו?..'
והוסיפה לעברי: 'מאמי תאר לך שהייתי קונה לך חולצה כזו, כל הכרס שלך היתה בולטת החוצה כמו איזה אישה בהריון, לא מתאים...'
עכשיו היא פנתה ללירן: 'וואו מאמי בא לי עכשיו להדביק אותך למיטה ולזיין אותך... תגיד בא לך שנצא הערב? ניקח ת׳אאודי.
אתה לא קולט איזה כיף לנסוע בה...
אני מסכימה שאתה תנהג בה (ואו. תודה. את פשוט אצילה ונדיבה)
עדי המשיכה: 'את גלעד נשאיר פה, קשור לקיר עם רצועה, נשאיר לו קערת מים נצא, מה אתה אומר?...׳
לירן ענה שהיה שמח אבל הוא צריך להספיק את הרכבת האחרונה כי הוא צריך להגיע הביתה ליוקנעם להורים שלו, הרי בשביל זה בא לארץ, כדי קצת לפגוש את המשפחה, עם כל זה שזה ממש יפה שעדי קנתה לו כרטיס טיסה (מה???)
ואני, למרות שאסור לי, לא יכולתי להתאפק ואמרתי: 'חבל שתיסע לירן גבר, דוקא כיף איתך פה, אתה ממש איש שיחה מרתק...'
ולירן, כצפוי, גיחך - הנאדרטל האדיוט לא הבין את הסרקזם - אבל עדי הבינה גם הבינה.
במקום סטירה היא אמרה לי: 'מאמי למה ככה אתה כל הזמן מדבר לא נקי ללירן?
לירן נשמה טובה ואולי הוא נראה גבר גבר אבל הוא מאד רגיש ואתה מאד פוגע בו עם כל הדיבורים האלו... נכון לירן?...'
ולירן, לא בטוח שהבין בדיוק ממה הוא אמור להפגע, עשה 'כן' עם הראש, ואפילו ניסה לעטות איזה מין פרצוף נעלב, לא מאד אותנטי.
ועדי אמרה: 'גלעד מאמי אתה רואה? תבקש מלירן סליחה...'
ואני שכבר קצת התחרטתי על ההערה והשלכותיה אמרתי 'סליחה' בקול הכי לא מתנצל שיש לי.
עדי לא היתה מרוצה. היא סימנה לי לרדת על הברכיים.
'מאמי אני רוצה שתתנצל בפני לירן כמו שצריך....'
היא תפסה ביד אחת שלה את פרק כף היד שלי וסובבה במיומנות. כאב חד פילח לי את היד ואילץ אותי במהירות לכרוע ברך לפני שהיד שלי תתלש.
הייתי המום מהטכניקה ומהקלות שהיא עשתה את זה.
ביד שניה היא תפסה לי את האוזן בכוח ומשכה למטה. הפרצוף שלי היה עכשיו בתוך הרגליים של לירן.
נישקתי.
'לירן, כשתסלח לו תגיד ואז הוא יוכל לקום...'
המשכתי לנשק.
לירן, טיפש טיפש, אבל נכנס למשחק ואמר:
'בינתיים אני עדיין פגוע... שימשיך...'
עדי עדיין החזיקה אותי למטה עם יד מעוקמת ואוזן תפוסה.
בסוף נמאס להם והם שחררו אותי ועדי שאלה את לירן אם הוא רוצה שאני אסיע אותו ליוקנעם באאודי כי חבל עכשיו רכבות ובלאגנים, ולירן שאל אם גם עדי תיסע איתנו והיא אמרה שהיא עייפה ואין לה כוח ולירן אמר שאם ככה הוא מעדיף ברכבת.
עוד נשיקה צרפתית על יד הדלת ותודה לאל - אין לירן.
עדי הכריזה שהערב היא מבשלת לנו ארוחת ערב.
'מאמי אני כבר מתה שתפגוש את החברות שלי, ושאני אפגוש את החברים שלך וגם את ההורים שלך. אולי שבוע הבא נקבע...
את ההורים שלי??? את אמיתית???
כנראה שההלם על פני היה מאד בולט.
עדי צחקה ואמרה: 'אויש מאמי, אני לא הולכת להשפיל אותך ולהעיף לך סטירות מול ההורים שלך... מה נראה לך שאני?... אני צריכה שהם יאהבו אותי, אחרת איך יורישו לי מתישהו את כל מה שיש להם?...'
'וחוץ מזה, מאמי, אני חושבת שזה הזמן להתקדם בקשר שלנו... אני מרגישה שאני בשלה לחתונה...'