'מאמי אני מוכנה'
עדי קראה לי מהסלון.
היא נראתה די מתרגשת ועליזה לקראת המפגש עם החבוצילים.
אני, לעומת זאת, קיויתי שאולי ברגע האחרון סבתא של אחד החבוצלים תלך לעולמה בטרם עת או משהו כזה והמפגש יתבטל.
היתה לי תחושה רעה לגבי המפגש הזה.
עדי לבשה ג'ינס אפור צמוד משופשף וסריג דקיק וצמוד בצבע שחור.
נעלה מגפיים שחורים, היתה מאופרת, שיער אסוף בקוקו למעלה.
היא נישקה אותי על השפתיים.
ואז ניקתה לי את האודם שנמרח עלי.
'מאמי איך המכנס החדש והסוודר?.. היום בבוקר קנית לי...'
והיא גם הכינה קיש.
היא כמובןהפכה להיות תוך שניה 'מסמר המסיבה' -
היא יפיפייה, אקזוטית. כריזמטית בטירוף.
חכמה. שנונה. מצחיקה. טיזרית על.
כל מה שאנחנו, החבוצילים ובנות זוגם - לא נהיה לעולם.
לזכותה יאמר שהיא מאד השתדלה להיות 'בת זוג אמיתית'.
חיבקה אותי מפעם לפעם, שמה לי יד על הירך, ליטפה אותי כשצריך,
צחקה מכל שטות שאמרתי, פירגנה...
קמה להביא לי וויסקי. ולה גם.
ועוד אחד. ולה גם.
לאט לאט השתכרנו.
ומישהו הציע 'אמת או חובה...'
ואחר צעק: 'רטרו'
ושלישי צעק: 'אתם אמיתיים?'
ורביעי צעק: 'אז גם בואו נשים דיסקו במערכת, עמית יש לך בבית טייפ דאבל קאסט?'
וחמישי צעק: 'תביאו בקבוק ריק...'
ועמית אמר: 'חברים אני פותח עוד גלן-ליבט אחד, גומרים ת'בקבוק ומשחקים איתו
והראשון צעק: 'ברור אמת או חובה משחקים רק עם ויסקי...'
והתחלנו לסובב, וכל מה שהתפללתי זה שהבקבוק לא יעצור אלי, כי היתה לי הרגשה שלא משנה מה אבחר, אמת או חובה, עדי כבר תשלוף משהו שיביך אותי.
אז טעיתי
הבקבוק לא עצר אצלי בכלל.
אבל הוא עצר אצל עדי.
- 'עדי! אמת או חובה?...'
- 'חובה, ברור!'
- עדי! חובה עלייך לנשק את החבוציל הכי סקסי על הפה.
ומישהו הוסיף: 'עם הלשון'.
ועדי קמה וצחקה והשיבה ש-'לא מאיימים על יונה עם יין'
וביקשה לשים לה מוסיקה מרקידה וסקסית ברקע בשביל להכנס לאוירה,
ואני הייתי שיכור וחרמן ודוקא חשבתי שיהיה נחמד להתנשק איתה פה לפני כל החבורה העייפה הזו.
ועמית שם לה היפ-הופ ותוך כדי כבר ראיתי שהוא לא מפסיק להגניב אליה מבטים חרמניים ואפילו ליטף אותה בכתף כשהוא קם.
עדי התחילה לרקוד בתנועות סקסיות וחושניות לצלילי המוסיקה.
בהתחלה במרכז הסלון.
הקשב ותשומת הלב של כולם התעוררה.
החבוצילים החלו למחוא כפיים ולהריע ולשרוק ולעודד אותה.
היא עברה לידי.
ליטפה אותי בלחי בצורה מחרמנת עם גב היד.
המשיכה לעמית שישב לידי.
התיישבה לו על הירכיים והתחילה לרקוד ולהתנוענע עליו.
הרגשתי שאני מתחיל להסמיק.
שאין מצב, פשוט אין מצב, שמה שאני מבין שעומד לקרות באמת עומד לקרות.
עדי התקרבה לאט לאט עם השפתיים שלה לשפתיים של עמית.
ואז השפתיים נגעו והם התחילו להתנשק.
בהתחלה בעדינות, ואז יותר בפראות ועוד יותר ועוד יותר.
הלשון של עדי נכנסה לו לפה.
החבוצילים בהתחלה זזו קצת באי נוחות.
זה ללא ספק היה טוויסט בעלילה שאף אחד לא ציפה.
היא היתה אמורה להתנשק עם החבוציל איתו הגיעה.
לא עם עמית
אני התכווצתי בכסא.
מושפל.
אי הנוחות בחדר בחדר התחלפה בהשתאות ואז בהערצה.
שוב מחיאות כפיים, צהלות, שריקות, קריאות עידוד.
הם התנשקו והתנשקו.
עמית, הטינופת הזו, אפילו לא ניסה להתחמק, להתנקד, לומר לה 'עדי לא מתאים...' או ׳עדי את שיכורה׳...
כלום.
זרם איתה כמו איזה תולעת.
ואני חשבתי לעצמי שעמית הוא בעצם סוג של לירן.
נכון, מלוטש ממנו, הייטקיסט ממנו, משכיל ממנו, אשכנזי ממנו.
ועדיין - סוג של לירן.
הסליז של החבורה.
עם הפנטהאוז המלוקק שלו, עם הג'ל בשיער, עם המותגים שלו, עם הדיבור החלקלק שלו. עם ההתנשאות הדוחה שלו.
בקיצור לירן יוצא ממר'ם
הנשיקה נמשכה ונמשכה ועדי כל אותו זמן המשיכה להזיז את האגן שלה על הירכיים שלו כמו לאפ-דנסר מקצועית.
ואז השיר נגמר, וכולם הריעו בטירוף
ועדי קמה, ניגשה אלי, נתנה לי נשיקה על הפה. קצרה, קטנה, קמצנית כזו,
ואז ליטפה אותי בראש, שוב, כמו שמלטפים כלבלב.
והכריזה: 'יש פה חבוציל ממורמר...'
ואני הרגשתי שזה יותר מידי וקמתי וירדתי לרכב, התנעתי, וחיכיתי שהיא תרד.
