בזמן שנסענו לישראלה עדי היתה במצב-רוח מעולה.
ואפשר להבין אותה.
היא נהגה בג'יפ ב.מ.וו חדש.
היא פטפטה, צחקה, ליטפה אותי בעורף.
אפילו שאלה אותי בנימוס אם יפריע לי אם היא תעשן...
אני הייתי דרוך ומוטרד. מאד מוטרד.
חתונה.
הסכם ממון.
המשרד של ישראלה היה בבניין משרדים בגבעתיים.
בכניסה - שלט מוזהב אלגנטי: 'ישראלה דסה - עו"ד ונטוריון'
המזכירה בלובי חייכה אלינו: 'עדי וגלעד, נכון?.. ישראלה מחכה לכם בפנים. אני יכולה להציע לכם קפה? או משהו קר?'
סירבנו ונכנסנו.
ישראלה ועדי התחבקו.
- 'איזה כושית יפה את אחותי'
- 'אמשלך כושית יא גזענית...'
- 'מתאים לך חצאית...'
- 'תודה מאמי...'
ישראלה חייכה אלי, לחצה לי את היד, ואמרה: 'היי גלעד, ברוך הבא, הציעו לך קפה? או שחיכית שהכושית תכין לך?..'
הבנות צחקו.
ישראלה נראתה שונה מאד מהלוק שזכרתי.
מכנס שחור מחוייט.
חולצה לבנה מכופתרת צמודה.
שיער אסוף בקוקו הדוק, עם ג'ל.
משקפיים.
קודם כל אני מבינה שמגיע לכם מז"ט..'
היא פנתה לעדי: 'מה החלטת? ('החלטת'. לא 'החלטתם') - את עושה אירוע? ( 'את', לא 'אתם') דיג'יי? שמלה? אולם?...'
'לא', עדי השיבה:
כרגע - טקס ברבנות. לירן ועמית מוכנים להיות עדים של גלעד'
'טוב אז אני אגש לעניין...אני מניחה שגלעד במתח' אמרה ישראלה
( 'גלעד'. מעניין. לא 'ביצ', לא 'הסחורה'. לא 'הלבנבן'. עושים לי כבוד)
הוציאה שתי תיקיות נייר.
הגישה אחת לי ואחת לעדי.
'קחו כמה דקות לעיין בזה.. אח'כ אסביר קצת, אם יש שאלות, אשמח לענות, לפני שנחתום'.
התחלתי לעיין.
וחשכו עיני
החוזה היה מחולק לשני חלקים -
החלק הראשון - 'חוזה לחיים משותפים'
והחלק השני 'הסכם ממון - שיפוי ופיצוי הגב' עדי אדגו במקרה של סיום קשר'.
ניסיתי לקרוא ולא כל-כך הצלחתי.
עדי, לעומת זאת, ישבה די רגועה, מחוייכת ומרוצה מעצמה.
ישראלה קלטה את המצוקה שלי:
'טוב, אני אתן הסבר קצר על החוזה ואח'כ תוכלו לעיין יותר לעומק...'
'החלק הראשון, הסכם חיים משותפים, מסדיר בעצם את ההתנהלות הכלכלית בזמן החיים המשותפים, כזוג נשוי.
שימו לב - שני התנאים צריכים להתקיים כדי שחלק א' יהיה תקף.
גם הנישואים הפורמליים וגם המגורים ביחד.
במידה ואחד מהסעיפים מפסיק להתקיים, עדי רשאית לפנות לבית משפט על-מנת לממש את חלק ב' - שהוא הסכם הממון, שאליו תכף אגיע.
ישראלה עשתה הפסקה.
פתחה את הדלת:
'שיר, תוכלי בבקשה להביא כוס מים לגלעד?...'
היא המשיכה:
'החלק הראשון, הסכם חיים משותפים, סה'כ די פשוט.
הוא כולל טופס שאתה, גלעד, ממלא וחותם על בקשה להעברה ללא תמורה של דירת הגג ברחוב שמריהו לבעלותה המלאה של עדי.
זו דירת הגג שאתם גרים בה עכשיו.
שים לב - בכל מקרה של סיום פורמלי של הנישואים או החיים המשותפים - דירת הגג נשארת בבעלות עדי.
בנוסף - עדי תרשם ברשם המקרקעין כבעלת חמישים אחוז מהדירה ברחוב המייסדים 6 שבבעלותך.
למען הסר ספק, הדירה אשר בבעלותה של עדי אדגו, תישאר בבעלותה המלאה והבלעדית של עדי, הן עבור חלקו הראשון של החוזה והן עבור הסכם הממון הנלווה...'
דפיקה בדלת.
שיר נכנסה.
הגישה לי כוס מים.
חייכה אלי. יצאה.
ישראלה המשיכה:
הסעיף השני בחלק הראשון מדבר על הנכסים הפיננסיים שלך, גלעד.
מרגע כניסת הסכם הנישואים לתוקף, עדי שותפה מלאה בכל הנכסים הפיננסיים הנוכחיים שלך - מרגע חתימת החוזה וטקס הנישואין הם עוברים להיות נכסים משותפים על שמך ועל שם עדי בחלוקה שווה של חמישים אחוז לכל אחד מכם.
הכוונה לכספים שנמצאים בעו"ש, קופות גמל, קרנות גמל להשקעה, חסכונות פנסיונים, קרנות השתלמות לעצמאיים, תיקי השקעות הכוללים מניות, אג'ח קונצרניות תעודות סל ואג'ח מדינה.
הניהול שוטף של הנכסים הכלכליים - כולל חשבון העו'ש וכל הנכסים הפיננסיים שכתובים בפירוט בחוזה - ינוהלי בלעדית ובאופן מוחלט ע"י עדי.
עדי תאפשר לך קיצבה חודשית צנועה - ע"פ שיקול דעתה הבלעדי.
ישראלה עצרה, נתנה לדברים לשקוע.
המחשבות התערבבו לי בראש.
מאיפה היא יודעת על הדירה במייסדים????
מאיפה התחקיר המדוייק הזה על כל תיקי ההשקעות שלי????
וממתי יש לעדי דירה????
מה יקרה אם אסרב לחתום????
למרבה האבסורד, דוקא עדי היתה זו שנראתה לא מרוצה:
'למה לא להעביר גם את הדירה במייסדים על שמי בהעברה ללא תמורה כבר עכשיו?...'
'לא שווה לך... המיסוי על העברה של דירה שנייה מאד מאד גבוה... ישראלה ענתה לה והמשיכה:
טוב, אני ממשיכה לחלק השני.
הוא מגדיר את הפיצוי והשיפוי של עדי במקרה, חס וחלילה, של סיום הקשר והחיים המשותפים.
מדגישה - שמספיק שאחד משני התנאים יתממש, או סיום הקשר באופן פורמלי, קרי גירושין, או הפסקת החיים המשותפים בפועל.
במקרה זה - הדירה ברחוב המייסדים תישאר בבעלותה הבלעדית של עדי.
כל נכסי מקרקעין נוספים שיתווספו לבני הזוג במהלך הקשר, במשותף, או לכל אחד מהם בנפרד, ישארו בבעלות עדי.
ישראלה הפסיקה שוב לכמה שניות והמשיכה:
'שימו לב, זה חשוב:
כולל גם ירושות או מתנות מבני משפחה אחרים. הורים וכו' שיתווספו לאחד מבני הזוג או שניהם.
כל הנכסים הפיננסים, לרבות אלו שיתווספו לבני הזוג במהלך הקשר במשותף או בנפרד, כולל רכבים, ישארו בבעלות עדי אדגו, למעט סכום חד פעמי אשר יועבר לגלעד.
גובה הסכום יקבע בלעדית ע"י עדי אדגו ובהתאם לשיקול דעתה הבלעדי.
סעיף ג' מדבר על קצבה חודשית קבועה ע"ס 10,000 ש"ח אותם מתחייב גלעד לשלם לעדי.
זאת עקב מצבו הפיננסי השפיר של גלעד לביא, ומצבה הפיננסי הקשה של עדי אדגו אשר בניגוד לגלעד לביא, אינה נהנית מגב כלכלי משפחתי איתן.
ישראלה עצרה.
שתיקה.
עדי שקטה, מחייכת, בטוחה בעצמה.
'טוב חברים...' ישראלה המשיכה
'זהו פחות או יותר עיקרי הדברים.
בחוזה המודפס זה מפורט יותר כל סעיף וסעיף, אבל זהו כעקרון.
אם משהו לא ברור אשמח לענות...'
בקול רועד שמעתי את עצמי אומר:
'רוצה לודא שהבנתי נכון... בכל רגע נתון, אפילו עשר דקות אחרי החתונה, עדי יכולה לזרוק אותי מהבית, כמו כלב, לרחוב, וכל מה שיש לי ישאר שלה?...
אני לא חושב שאני אחתום על החוזה הזה...'
עדי ניגשה אלי.
התיישבה לי על הירכיים.
נישקה אותי ואמרה:
'הכל טוב מאמי, זה בסדר, מה שצריך לקרות קורה בסוף...
אני רוצה רק להראות לך משהו לפני שאני זזה...'
היא הוציאה דיסק-און-קי, והתחברה למחשב של ישראלה.
המחשב היה מחובר למסך שהקרין על הקיר שמולנו.
זה היה וידאו ערוך של דקה ו-52 שניות.
הנה אני מסניף את התחתונים של עדי בדירה בפריז.
אח'כ אני בסלון שלי, לבוש בחוטיני וגופייה של עדי, מאופר, רוקד ריקודי בטן.
בהמשך ראו את הבנות, עם פנים מטושטשות בעריכה, יורקות עלי, סוטרות לי, את מיכל יושבת עלי...
ואז עוד כמה קטעים קצרים וערוכים מהימים האחרונים. אני קשור ברצועה צועד לצד עדי, אני ברצועה נובח כמו כלב, מרים רגל ומשתין על עץ פסיפלורה,
ולבסוף הפינאלה: עדי ועמית מזדיינים ואני יושב, על ארבע, עם פיאה בלונדינית, מסתכל עליהם ומאונן.
בסיום הסרט רצה רשימת תפוצה שכללה כתובות אימייל, מספרי טלפון, וקבוצות ווצאפ.
היו שם האימייל של ההורים שלי, קבוצות הווצאפ של החבוצילים, של העובדים שלי בחברה, של הבניין שגרנו בו, של כל הלקוחות שלי, של חברים, חברים לשעבר, ידידות...'
עדי התיישבה לי שוב על הירכיים.
היא התחילה טיפה לזוז עם הישבן שלה עלי:
'מאמי, משחקים תמיד לפי החוקים שלי...
מה אתה אומר, מאמי? דפנה ודוביק לביא יאהבו את הסרטן?... יהיו גאים בך?...'
אני לא לגמרי בטוח אבל אני חושב שראיתי חצי רמז של חיוך קטן על הפנים של ישראלה.
הרמז חיוך מייד נמחק והיא אמרה:
'עדי, מאמי, אני יכולה לבקש ממך שתשאירי אותי ואת גלעד לבד לאיזה רבע שעה?...
יש לך פה ארומה למטה... שתי קפה, תני לנו לשוחח קצת ותחזרי?..
'בכיף...' עדי ענתה, ולפני שיצאה הספיקה ללחוש לי באוזן:
'מאמי, מה שאני מחרבנת, יותר מוצלח ממך...'
'