"שעת לילה מאוחרת כולם מזמן הלכו לישון.." אבל אני יושבת וכותבת עדיין מאושרת...
"תהיה מוכן לקחת חסותך?" שאלתי אתמול במהלך היום
בוקר, משוחחים, מרגישה נעים, מרגישה בטוח.
תרדי על הברכיים אתה מורה. אני נושמת לאט לפי בקשתך. מרגישה זחל בבטן הופך לגולם.
"תורידי את הגופיה" אתה אומר לי.
רוצה להוריד מיד אבל הראש מסרב. הזחל בבטן הופך לגולם. נלחמת בראש "תורידי, תזכרי שזה בשבילך!"
הידיים מסכימות ומבצעות. הגופיה מהר מאוד נחה בצד החדר.
עכשיו מגבירה את הנשימה על פי הוראה שלך.
"תגעי עם יד ימין הפטמה, בעדינות"
מניעה את היד אל הפטמה. לא חושבת שעשיתי את זה אי פעם. בטח לא לפי בקשה של מישהו.. המחשבות רצות בטירוף. נעים לי אבל זה אסור. מרגש אבל מביך..
"תחזיקי את הפטמה עם האצבע והאגודל"
מבצעת מיד. מדמיינת שזה אתה כמו שאתה אומר. המחשבה שאדם זר נוגע בי מלחיצה אותי אבל יודעת שזה יעשה לי טוב בעתיד. זה ישחרר אותי
משהו זז לי בבטן. הגולם מתחיל להפתח..
"תצבטי קצת. עם הציפורים"
כואב.. איזה סיבה יש לי שאני רוצה את הכאב הזה?? אבל הרגש חזק יותר.. למרות הכאב נעים לי בגוף.. משום מה מרגישה כל כך בטוח..
"תעצרי, תכניסי אצבע לפה. תרטיבי אותה טוב.. תחזירי את האצבע לפטמה, תרגיעי אותה.. עיסוי עדין.."
כל כך נעים.. מרגישה אושר גדול.. מרגישה בטוח!
הפרפר יצא מהגולם. פרפר ענק בבטן.
תחילתו של תהליך גידול כנפיים משלי..
כל כך מאושרת שהחיוך לא יורד לי מבפנים כל היום..
ערב.
משוחחים שוב.
אתה מפתיע אותי
"לגבי שאלתך אם אהיה מוכן לקחת אותך תחת חסותיך.. התשובה היא כן"
מתרגשת כמו ילדה קטנה שקיבלה מתנה. חוששת כמו אדם בוגר שנכנס לעולם חדש. מרגישה בהיי כאילו לקחתי סם חזק
התחלה חדשה..
