אוקיי.. מאלצת את עצמי לכתוב.. אולי זה יעזור.
אני רוצה כל כך להשתחרר ולכל הרוחות אני כבר אפילו צריכה את זה ממש. אבל אני לא מצליחה להביא את עצמי לסמוך על אף אחד וזה לא משהו שאני יכולה סתם ככה עם כל אחד. זה חייב להיות עם מישהו שיש לי מידה מסויימת של אמון בו, הבעייה היא שאמון לא נבנה בשנייה, גם לא בשעה ואפילו לא בשבוע. אז אולי תהיה משיכה, אבל זה לא יספיק בשביל שאני אוכל להשתחרר.
בשביל להצליח לגעת לי בגוף ולענג אותי עד שחרור, צריך קודם להצליח להכנס לי לראש ולכבוש לי את המוח. ואצלי זה קשה. אני יודעת את זה. זה כאילו החומות שלי עלו הרבה יותר גבוה הפעם וגם מעט האנשים שבעבר סמכתי עליהם כאילו שוב במבחן.
המוח שלי לא נותן לאף אחד צ׳אנס. כולם נשארים מחוץ לחומות. לא מצליחה להכניס אף אחד פנימה.
מעניין אם מתישהו יגיע האחד שיהיה לו את הסבלנות להוריד לי, אפילו קצת, את המגננות.
לאחרונה אני גם לא מוצאת מנוחה בשום מקום ועם אף אחד. מרגיש לי כאילו הכל מלאכותי.
אני צריכה חום גוף, אני צריכה חיבוק, אני צריכה מישהו שיעטוף אותי בידיים שלו וייתן לי הרגשה שאני מוגנת מכל העולם בתוך החיבוק הזה.
ואני צריכה זיון טוב! ולא.. צעצועים לא יעזרו הפעם. כמו שחברה שלי אומרת.. ״אני צריכה מישהו עם דופק שיזיין אותי!״
ואני רוצה!! אני צריכה!!
אוף אני והחומות שלי!
