הבלאגן בראש שלי..

שוב ושוב ושוב.. 

אני קונה את כל הדיבורים. מאמינה לכל דבר שהוא אומר. 

אני עד כדי כך רוצה שזה יהיה נכון אז אני פשוט משכנעת את עצמי שהוא באמת יעמוד במילה שלו. 

בינתיים אני זו שנותנת כל דבר שמבקשים ונותנת עוד הרבה מעבר, אבל לא מקבלת את הדבר שביקשתי.

מתי כבר אני אלמד לשים את עצמי ראשונה וגם לדרוש את היחס שמגיע לי?! 

מתי אני אפסיק להיות כל כך תמימה?! 

אני עד כדי כך צמאה לתשומת לב?!

מתי כבר אפגוש במישהו שגם מבצע את הדברים שהוא אומר?! 

אני רק בתחילתה של תקופה קשה ומאתגרת, רק התחלתי את המסע הזה שאני הולכת לצעוד ולעבור לבד.

זאת רק ההתחלה וכבר נמאס לי לבכות, מה יהיה הלאה?!