ביום שלישי עברתי דירה. זה מרגש, פרק חדש. זו הולכת להיות הפינה שלי בשנים הקרובות. פה אני אמורה להרגיש רגועה ונינוחה. אני מרגישה שקטה יותר ופחות דואגת לגבי העתיד. אבל עם זאת.. מרגישה גם מרוקנת, עייפה, פסימית, מתגעגעת, עצובה, לא רגועה בכלל, כל הזמן במחשבות..
אולי זה ההורמונים שמשגעים לי את השכל, אולי זו העובדה שלא הכל עדיין במקום ועדיין לא סיימתי את כל המטלות, אולי כי עדיין לא סגרתי את הפרק של הדירה הקודמת, צריכה להביא משם עוד כמה דברים ו.. לנקות שם (רק אחרי זה אעשה רישום מונים לחשמל ומים).
אני יודעת שאני צריכה לנוח אבל מרגישה לגמרי חסרת מנוחה. לא מצליחה לשבת בשקט ליותר מחצי שעה שזה גם זמן האוכל שלי..
בא לי לבכות ולהשתחרר. מרגישה את זה עומד לי בגרון אבל זה לא יוצא.
אני יודעת שאני זונת חיבוקים, אבל הפעם אני באמת צריכה אחד.
צריכה חיבוק חזק שיבוא ללא תנאים, כזה שהצד השני יודע שאני צריכה ופשוט יחבק בשקט ויחכה עד שאני אשחרר ואז נחזור להתנהל כבשגרה עד שאבקש חיבוק נוסף (ואני עושה את זה, מבקשת עוד חיבוק).
השבוע כנראה לא יהיו חיבוקים.. רק מלחשוב על זה נהיה לי לחץ בחזה.