הבלאגן בראש שלי..

חסר לי המגע, חסר לי החיבוק, חסרות לי השיחות.

אבל מנגד, נכון לרגע זה, אני לא מצליחה לחשוב על מישהו שאצליח להרגיש איתו מספיק חופשייה ופתוחה בשביל להנות משלושת הדברים.

אין אף אחד שאני רוצה שיגע בי, לא כמו שאני רוצה וצריכה. בשביל זה אני צריכה אמון מלא. לצערי האמון הזה כבר לא קיים. נפגעתי יותר מדי והתאכזבתי אפילו יותר.

חיבוקים אני מקבלת בשפע מהאביר, אבל זה מוגבל ליום או יומיים במהלך השבוע בהם אנחנו נפגשים. הוא כבר למד לזהות מתי אני מבקשת חיבוק, גם כשזה מגיע סתם פתאום משום מקום, הוא מצחקק ומחבק, זה אפילו כבר לא מביך אותו אם יש סביבנו אנשים.

אבל עם האביר אני לא יכולה לדבר על כל דבר שבעולם. אני משתפת ומקטרת ופורקת הרבה.. אבל לא הכל.

והאדם שאצלו אני פורקת הכי הרבה ובכל נושא אפשרי, כמעט ולא יוצא לי להיפגש איתו וטלפון מרגיש פחות זורם.

בקיצור..

חסר לי.