לפני שנה. 11 במאי 2022 בשעה 20:31
אני כבר לא קוראת כמו פעם, שלא לדבר על לכתוב כמו פעם. אני פשוט לא מצליחה, בכל פעם שאני חושבת על זה העייפות מכריעה אותי.
אבל היום!
היום לקחתי חצי יום פסק זמן מהחיים של השגרה. היה לי זמן לשתות קפה, היה לי זמן לאכול ארוחה שלמה ללא הפסקות. היה לי זמן ללכת לשרותים מבלי לחשוש שאני עוד שנייה אוקפץ מהאסלה.
היום שום דבר לא הלחיץ, שום דבר לא עיצבן, שום דבר לא ביאס או איכזב.
היה לי זמן להרגיש ולהתרגש!
הודעה אחת במיוחד תפסה אותי לא מוכנה וריגשה אותי במיוחד, הבחורה שטיפלה לי בציפורניים באותו רגע לא הבינה למה אני דומעת.
אפילו בערב, ב"זמן מקלחת", כל כך צחקתי שלא היה אכפת לי שכבר מאוחר.
עכשיו יושבת (רובצת) על הספה עם במבה (מוזר, אף פעם לא התלהבתי מבמבה) ומריצה בראש קטעים מהיום. עוד מעט בטח אכנע לעייפות. מחר חוזרים לשיגרה.