התקדמתי בחיים. אני במקום גדול יותר, אישית ומקצועית, עם כל היתרונות והחסרונות שבזה, אבל באופן כללי זה מרגיש טוב יותר, מאתגר יותר, מלמד יותר.
השינויים הגדולים האלה לא פשוטים ויש הרבה השלכות לכל שינוי כזה. השלכות לוגיסטיות, נפשיות וכלכליות. אבל אלה שינויים הכרחיים. הם אמנם מלחיצים אך גם מרגשים אותי.
כל שינוי מביא אחריו גם פרידה. פרידה ממשהו שהיה מוכר ונוח, פרידה מסוימת ממישהו יקר ואהוב, פרידה משגרה.
במבט לאחור, הכי חסר לי רק משהו אחד שהוא שילוב של כמה דברים שעזרו לי לשמור על השפיות.
חסרה לי השגרה איתו. השיחות, עבודת הצוות, העובדה שיש לידי מישהו שאני יודעת שלא משנה מה קורה מסביב, הוא בצד שלי, הנוכחות המרגיעה והחיבוק החזק. וכן.. גם העקיצות.
כן, אנחנו נפגשים מדי פעם, אבל זה לא מספיק בשביל להחזיק את השפיות שלי. אני נהנית לראות כמה הוא מתעניין, כמה הוא שמח בשבילי, כשאני מספרת לו, שואלת ומתייעצת בנושאים מקצועיים הוא עדיין מתייחס ברצינות ואפילו מעודד אותי. אני שמחה לשמוע על החוויות שלו, לשמוע שדברים שתכנן בשנים האחרונות יוצאים לפועל.
אוף.. הוא ממש חסר לי.
אבל יודעת שזה לטובה.
