היום מתחיל בשעה נורמאלית! בשעה שמאפשרת למוח שלי באמת להתחיל לתפקד. למה לא כל הימים יכולים להתחיל בשעה הזו?!
אתמול היה יום טוב. הבוקר היה מוצלח, אמנם הרבה תינוקות אבל היה בסדר.. אפילו זכיתי להפסקה והצלחתי לשבת לכתוב קצת. בסוף היה קטע מוזר קצת עם האחראית שלי, התחילה לבכות ולשתף אותי בצרות החיים שלה. זה היה קצת הזוי ועם כל האמוציות שלי לאחרונה היה שלב שגם אני עוד שנייה התחלתי לבכות. הזוי.
אחה"צ והערב היו מאוד.. פוריים. אמנם העצירה אצל ההורים הייתה ממש... מבאסת/מדכאת/מעצבנת (כל אחת מהאופציות מתאימה) אבל השעות שאחרי היו מאוד מהנות ו.. מעשירות.
לשבת עם חברים לאכול אח"כ לשבת ולקשקש, בין לבין שיחות שהתוכן שלהן ספק מבלבל ספק עושה סדר, מה שבטוח התוכן מעורר מחשבה, עוד קצת טלויזיה צחוקים ובדיחות פרטיות וקצת אחרי חצות התקפלות ונסיעה הבייתה.
הרבה דיבורים בדרך כלל עושים לי סדר בראש. הדינמיקה הזו בשיחה שאני יכולה להגיד מה שעולה לי בראש ולזרוק דברים לאויר, העובדה שהשיחה הייתה בחופשיות, מאוד עזרה לי לעשות סדר ולפרוק ולא לחוש שוב את תחושת המחנק והלחץ בחזה.
הרגשתי טוב עם עצמי, בטוחה בעצמי, בטוחה בהחלטות שלקחתי ושאני ממשיכה לקחת.
מרגישה שאני צומחת.
בקיצור, היה אתמול יום טוב.
חג חמישי שמח!