יום לפני בלילה ננזפתי על לא עוול בכפי, כנראה בשל אי הבנה. על מנת שלא יהיו אי הבנות גם בבוקר, יצאתי לפיצוציה שידעתי שתהיה פתוחה בשעות מגוחכות אלו של הלילה לקנות מספר פרטים. הייתי מותשת מהימים האחרונים וזו כנראה הסיבה היחידה שבזכותה הצלחתי להירדם ולישון כל כך חזק על אף ההתרגשות.
בבוקר, דאגתי שהכל יהיה מסודר וערוך ונכנסתי להתקלח, הרי אין מצב שהאדון שלי יגיע ואני לא אהיה נקייה ומצוחצחת. זו הפעם הראשונה שהוא מגיע אלי כאדון ולא כל כך ידעתי איך להתנהג ולהתנהל. התיישבתי על ברכיי ליד רגליו וזה לא הרגיש לי מוזר בכלל (אבל עכשיו מרגישה טוב את ברכיי).
מפה והלאה, אחרי כיסויי העיניים.. אין לי מושג מה היה לפני מה, ומה היו האביזרים/החפצים שהיו עלי בשימוש מלבד ידיו של אדוני ומצבטים למיניהם. מנחשת שהיו בשימוש גם שוט זנבות וגלגל כאב. הישבן, הגב, כפות הרגליים, איבר המין, כולם זכו להתייחסות, אבל השדיים והפטמות הם אלה שזכו לתשומת לב נרחבת.
אני לא זוכרת את עצמי מעולם כאחת שצועקת מכאב אלא יותר כאחת שעוצרת את הנשימה או מהדקת ידיים או רגליים כתגובה לכאב, אני מניחה גם שהעובדה שיושבת לה איפשהו באחורי המוח כי קירות הבניין שלי דקים גם עשתה את שלה, כי אני לא זוכרת שצעקתי, אבל מצד שני.. אני לא באמת יודעת אם צעקתי.
אני יודעת שבשלב מסויים ירדו לי דמעות מתחת כיסוי העיניים על הלחי. לא יודעת להגיד אפילו למה, אם זה מכאב, מהשפלה או מהצפת הרגשות. אני כן זוכרת את האדון שלי מנשק את שבילי הדמעות שלי, תוך שהוא מענה את פטמותיי. היום הייתי צריכה לחשוב טוב איזו חולצה ללבוש כי אפילו לא יכולתי לשים עלי חזייה מרוב הרגישות בפטמות. בעצם.. מה אני בכלל מדברת על חזייה?! רק מלחשוב על זה מרגישה את פטמותיי שורפות.
עוד אני זוכרת שבשלב מסויים הסתחררתי והובלתי ע"י אדוני להישכב על הספה. אני זוכרת מצבטים, הפעם לא על הפטמות, אני זוכרת שהייתי צריכה להשתמש בצעצוע הסגול שלי ואני זוכרת את מגע שפתיו ולשונו של אדוני למספר שניות באזור הרגיש, רק טעימה קטנה, להתגרות כנראה.
היה גם רגע בו ניתנה לי הזדמנות לטעום את איברו של אדוני למספר שניות, אני אוהבת את איברו של אדוני, רציתי עוד ממנו.
אח"כ קיבלתי את רשותו של אדוני לעשות לו מסאז'. נהנתי לעסות את גופו, להעביר עליו את ידיי ולדעת שאני עושה לו נעים, שאני משחררת את שריריו התפוסים, לשמוע את קצב נשימותיו אט אט יורד ולדעת כי המגע שלי מרגיע אותו.
הייתי מאושרת כאשר הרשה לי אדוני לטעום שוב את איברו הזקוף והקשה. וואו! ללקק אותו, לנשק ולינוק ממנו. לשתות את מיציו בפעם הראשונה.
זו הפעם הראשונה שאני מרגישה מיץ גברי בתוך פי, ובטח שזו גם הפעם הראשונה בה אני שותה אותו. את שתי הפעולות הללו מעולם לא עשיתי, אבל המיץ הגברי של האדון שלי... טעים נעים ומלווה בפולסים של שמחה.
כל המתואר פה כתוב בנקודות כלליות,
כנראה שאפילו אני בעצמי את הכל לא מצליחה לזהות.
אז איך אסכם את הסשן הראשון שלי ?!
שמחה על כך שאדוני הסכים תחת חסותו לקבל אותי.
אדוני, גופי ונפשי הם שלך.
לסשן הבא
בקוצר רוח מחכה.
