הבלאגן בראש שלי..

הרבה דברים קורים. לפעמים ממש רוצה לכתוב ולפרוק אבל בתוך כל העומס של הלימודים העבודה והסטאז', לא מוצאת את הזמן ואז כשכבר יש שנייה זמן, אני קורסת לישון.

היום התחיל בסימן חיובי, קיבלתי מתנה - היום מתחיל קצת יותר מאוחר = עוד שעת שינה. נוסעת לסדנא בביה"ס, בדרך אין פקקים, התנועה זורמת ואני מגיעה מהר ואפילו בלי להיתקל בנהגים מטומטמים על הכביש. תוך שנייה מוצאת חנייה ואפילו לא בכחול לבן.
חונה בהתלהבות ו.. יש לי אפילו זמן לעזור בקפיטריה לקנות קפה בלי לחץ.
עולה לכיתה.. איזה יופי! המזגן עובד!! הכיתה קרירה ונעימה.
אז נכון שעכשיו יש חפירות אבל זה לא מפריע לי, אני התמקמתי עם המחשב ויש לי זמן לעשות קצת השלמות לבדוק דברים, לעדכן את היומן ולתכנן קצת קדימה, לקרוא כמה כתבות ומאמרים ששמרתי לי בצד, לעבור על בלוגים אהובים...

אני מתגעגעת. מאוד. כל הזמן.
אהבתי לראות את הכינוי שלי בסוגריים ליד הכינוי שלו. זה מעבר לתחושת השייכות הפנימית (שלעולם לא תעלם), זה ההצהרה הפומבית שאני שלו והוא שלי, שכולם יידעו. זה חיזק את תחושת הביטחון. 
הוא עדיין האדם היחיד שיודע לקרוא אותי באמת. היחיד שאני סומכת עליו באמת, בצורה עיוורת.

כן, התחלתי מערכת יחסים עם מישהו, זה רציני, הוא מדבר מדי פעם על תוכניות לעתיד, אני לא יודעת איך להגיב כשהוא אומר את הדברים האלה, עדיין קשה לי להאמין לזה.מערכות היחסים האחרונות שלי לא היו הכי... איך אני אקרא לזה? ...בריאות.
בעבר אמרו לי כל כך הרבה דברים ואני בלעתי את הכל בתמימות וכל פעם מחדש נפגעתי.

אני רוצה להאמין לו, אני רוצה לסמוך עליו, להרגיש חופשייה ופתוחה, רוצה להרגיש בנוח לדבר על עתיד. קשה לי. לא יודעת איך לעשות את זה.

המילים שלו ההתנהגות שלו, הכל אומר שהוא לא משחק. שהוא באמת רציני, אבל עדיין יש לי מחסומים.

מישהו פה אמר לי לקרוא על HSP - Highly Sensitive Person. מצאתי את עצמי כמעט בכל הסעיפים לאבחון. זה אולי עוזר לי להבין למה אני מגיבה כמו שאני מגיבה ומרגישה מוצפת רגשות כל הזמן, זה אולי מסביר שאני לא באמת "פגומה" כמו שאני מרגישה רוב הזמן, אבל.. עצם הידיעה לא עוזרת לי להתמודד עם העומס של כל הרגשות האלה.

הסדנא ממשיכה, אני שומעת את הדברים שנאמרים פה ומנסה להראות מעורבות, אני כבר יודעת את רוב מה שאומרים אבל יש חלק מהדברים שאני יודעת ומכירה מניסיון אישי..

אני צריכה את החיבוק שאני אוהבת. צריכה את מקום הזה כשהראש שלי על הכתף שלו, החזה שלי עליו חצי בטן וחצי חזה, יד אחת שלי מאחורי הגב שלו ויד שנייה על החזה שלו, הוא עם יד אחת אל הגב שלי ויד אחת מלטף לי את השיער.. אני מתגעגעת למקום הזה שלי אצלו, המקום הזה שנותן לי רוגע ושקט.
אני מחכה ליום שאני ארגיש ככה גם עם הבן זוג.

אבל בינתיים..

אני צריכה את זה

צריכה את זה עכשיו.