הבלאגן בראש שלי..

הכל היה מושלם, זו הייתה רק אשלייה. בסתר, מבלי שאני אדע, הוא תכנן את המהלך הבא שלו.

יום שישי, הכל היה כרגיל, אבל ממש לא כרגיל. הייתה אווירה משונה באוויר. וכשחזרתי הבייתה הוא הודיע לי.

הוא התחרט. אמנם אנחנו מנסים כבר כמה חודשים, אבל הוא לא רוצה עוד ילדים. הוא מעדיף את הלבד שלו, את השקט שלו.

אני צריכה למצוא לי מקום לגור. בדירה שגרתי בה עד לפני חצי שנה כבר גר מישהו אחר. אני צריכה מיטה, מזרן, מקרר... צריכה להתחיל מחדש, לבד.

לא מזמן חזרנו מחופשה בחו"ל - הוצאות.
בעוד כמה ימים מתחילה לימודים - עוד הוצאות לא קטנות.

אז נתתי לעצמי סופ"ש של בכי והלם אבל הייתי צריכה לקחת את עצמי בידיים ולהתחיל להזיז עניינים. בשבת בערב כבר התקשרתי לפרסומים ביד 2. בראשון כבר התחלתי לראות דירות (יותר נכון היה לקרוא לזה בדיחות). התחלתי לברר מחירים על מיטות ומזרנים.. שני ושלישי היו גם ימים של דירות מאכזבות או בעלי דירות הזויים. ברביעי התחלתי לימודים. זה הולך להיות אינטנסיבי..

עוד כמה ימים של חיפושי דירה ובסוף מצאתי.
התחלתי לארוז.

עברתי דירה והתחלתי להסתגל לשגרת חיים חדשה.

עדיין לא התסתגלתי. קשה לי.

הלבד הזה מעיק עלי. 

לא חושבת שעבר יום בחודש האחרון שלא בכיתי בו.

והנה התחיל שבוע חדש. לימודים, עבודה.. בדיקה שיגרתית אצל הרופא ואז..

"המצב שלך לא טוב" (בלשון המעטה).. הרופא מדבר, מסביר, עובר איתי על התוצאות..

עוד מכה מתחת לחגורה.

הייתי מאושרת, הדברים התחילו להסתדר לי בחיים, התחלתי לתכנן קדימה ליותר מחודש חודשיים. 

אבל הכל התהפך עלי.

מציאות חדשה.

ממש לא מאושרת. לא מתכננת ליותר משבוע קדימה.

רק דבר אחד אני יודעת (לפחות בינתיים)..

חייבת להמשיך קדימה. לא לעצור ולעמוד במקום.

חייבת להתקדם, לכל כיוון שהוא.

העיקר להתקדם.