אז שבוע שעבר נגמר בצורה צולעת. יום חמישי המשמרת נגמרה ממש מאוחר וכבר בקושי הצלחתי לעמוד על הרגליים, הגב ממש כאב לי.
בשישי בבוקר ממש לא הצלחתי לתפקד והודעתי שאני לא מגיעה לעבודה.
את המשך הסופ"ש ביליתי במצב מאוזן עם המון משככי כאבים. כל התוכניות שלי לנצל את השבת ללימוד למבחן בוטלו.
אז כל הסופ"ש עבר במצב של קטעי שינה וקטעי מחשבה, שזה אף פעם לא טוב אצלי. אני בדרך כלל מכניסה את עצמי לסרטים כשאני חושבת יותר מדי.
אז בין כל הדברים שחשבתי עליהם כיכבו גם שלושת הרופאים שאני עובדת איתם הכי הרבה.. אני חושבת שבפעם הבאה שאני אראה אותם האוזניים שלי יהיו אדומות.
אפשר להגיד שאיתם אני מבלה את רוב השעות שלי במהלך השבוע. גיליתי שכמו שאני כבר מכירה אותם דיי טוב, גם הם כבר מכירים אותי. הם שמים לב לשינויים קטנים ומזהים מתי משהו לא בסדר, לעומת אחרים שרואים אותי אמנם כל יום אבל לא באמת רואים אותי.
מה שעוד למדתי עליהם בתקופה האחרונה זה שבאמת אכפת להם ממני. כל אחד מהם נרתם לטיפול בבעיה שאני מתמודדת איתה והולכת להתמודד איתה בתקופה הקרובה, והם ממש לא חייבים לעשות את זה.
עכשיו אני בכיתה.. לא מצליחה לעכל את הסברים של המרצה.. אני מרגישה שאני מרחפת פה על משככי הכאבים וכל מה שאני רוצה זה לישון. אין לי אופציה אפילו לנקר.. אני יושבת בשורה הראשונה.
אין לי מושג איך אני אשרוד עוד משמרת ערב היום בעבודה. הנחמה היחידה שלי היא שאני יודעת עם איזה מנתח אני אעבוד היום, אז הפתעות והרפתקאות לא יהיו לי ואני לא אצטרך להשקיע המון אנרגיות. הפתעות דורשות המון אנרגיות.
גם מחר.. מחר זה המנתח הקבוע של שני בבוקר, אין הפתעות.. איתו אני הכי אוהבת לעבוד. לא משנה מי עוד עובד במקביל אליו.. אני תמיד אהיה משובצת איתו. פעם שיבצו אותי למנתח אחר, בשנייה שהוא שמע על זה הוא דאג שיעבירו אותי לעבוד איתו.
אפשר לומר שאני משוייכת אליו. 😂
הממ 🤔.. אין לי בעיה עם זה בכלל.. כל מה שיבקש אני אעשה..
חוץ מזה, אני באמת סומכת עליו.
(וכבונוס - הוא נראה ממש טוב!)
אם כבר אני חושבת על זה.. המנתח שאני הולכת לעבוד איתו היום.. ביחסים הבינאישיים, אני זו ששולטת בו.
וואו.. איזה יופי השיעור עבר.. ואני עדיין ערה!
