אני נכנסת לחדר, הוא יושב מאחורי השולחן ליד המחשב ומקליד משהו. אני מתיישבת על הכיסא מהצד השני של השולחן ממתינה שהוא יסיים. קבענו שנשב היום קצת אחרי העבודה. הוא מציץ בי מדי פעם אבל משתדל להישאר מרוכז בכתיבה. הוא מסיים לכתוב את הדו"ח האחרון ומתפנה אלי.
אנחנו מדברים קצת, הוא שואל שאלות, אני עונה, מרחיבה מדי פעם. איכשהו תמיד אני מספרת על עצמי והוא בקושי מדבר על עצמו. פתאום הוא שואל שאלה אינטימית יותר ואני נעשית אדומה, הפנים האוזניים והמחשוף, אין סיכוי שהוא פספס את זה. הוא כבר מכיר אותי, אנחנו נפגשים פעם בשבוע, לפעמים אפילו יותר, ומבלים לכמה שעות טובות יחד כל פעם, חולקים בדיחות פרטיות ועקיצות הדדיות.
כמו שחשבתי.. הוא שם לב לשינוי הצבע. הוא משועשע, מסוקרן ולוחץ לדעת ממה אני כל כך נבוכה. אני שותקת. זה לא מתאים לי. הוא יודע שאני לא שותקת בד"כ. הוא נועץ בי מבט ואני יודעת שהוא ממתין ושהפעם אני לא אצליח להיחלץ מזה. אני מושכת עוד קצת זמן, אולי בכל זאת הוא יוותר לי. הוא לא. למרות שהוא כבר יודע שאני מקפידה שהלו"ז שלי היה פנוי עבורו אני פותחת בזה ומזכירה לו את זה. מספרת לו שאני מחכה לימים בהם אנחנו נפגשים, שאני נהיית יותר עירנית כשהוא מגיע, שמעטים האנשים שאני מרגישה שאני יכולה לסמוך עליהם באמת ושלאחרונה אני מרגישה שהוא יכול להיות אחד מהם. אני גם מזכירה לו שאמרתי לו את זה לאחרונה אבל הוא לא ייחס לזה חשיבות כנראה כי את הצד הזה שבי, זה שלא בוטח באף אחד, הוא עדיין לא מכיר. זה היה לפני שבוע, הוא אמר משהו והוא שאל אם נבהלתי ממנו ועניתי שלא, שאני סומכת עליו.
הוא מנסה להישאר מאופק אבל אני מבחינה בחצי חיוך. הוא מוחמא, אפילו קצת נבוך, אבל הוא אוהב את מה שהוא שומע.
הוא קם, מקיף את השולחן מגיע אלי ומושיט לי יד. אני קמה ולוקחת את היד שלו. הוא מושך אותי אליו ונותן לי חיבוק חזק. אני מתענגת על החיבוק ומחבקת חזק בחזרה, מנסה להצמיד אותו אלי כמה שיותר, להרגיש כמה שיותר ממנו.
הוא מושך את החזה והראש שלו מעט אחורה להסתכל אלי, לא מנתק את החיבוק, מעביר את כפות הידיים שלו על הראש שלי, מכניס את האצבעות הארוכות שלו לתוך התלתלים ולופת חזק את השיער, מושך את הראש שלי אחורה ומסתכל לי בעיניים. אני שומעת אותו נושף חזק החוצה, כאילו מנסה לשחרר לחץ, ומייד מצמיד לי את הראש אל החזה שלו ומסניף לי את השיער. הוא מסובב אותי ועכשיו אני עם הגב אליו. הידיים המחבקות שלו עכשיו לופתות אותי על החזה. ופתאום אני מודעת לנשימות שלי, נשימות עמוקות. אני נשענת עליו, נתמכת. מרגישה את הלחץ שמתחיל להיווצר לי בין הרגליים. הוא מרחיק אותי מעט, שואל אם אני בסדר, אם אני עומדת. אני אומרת שכן והוא מתרחק אחורה.
אני מסתובבת אליו והפנים שלו רציניות אבל יש שמץ של שעשוע בעיניים. אני מסיטה את הראש מעט הצידה, מסמנת לו שאני מנסה להבין מה עובר לו בראש. הוא מחייך חיוך ערמומי ואומר לי שאני מלאת הפתעות. פתאום הוא זז, הוא הולך לנעול את הדלת. הלב שלי מתחיל לדפוק כמו משוגע. הוא מתעכב כמה שניות ארוכות ליד הדלת ואז חוזר לכיוון שלי, לוקח את היד שלי, מוביל אותי לכיוון הכיסא המתכוונן ומסמן לי להתיישב. אני מתיישבת על קצה הכיסא בין הרגליות המוזרות ובוהה בחזה הרחב שלו, רוצה להרגיש אותו אותו צמוד לשלי. הוא מתקרב אלי, שולח יד אל מתחת לסנטר שלי ומרים לי את הראש כדי שאסתכל אליו. אני מנתקת את המבט מהחזה השרירי שלו, מרימה את הראש, ומסתכלת על השפתיים המחייכות. אני עוקבת אחרי החיוך הזה, הוא מגיע עד העיניים, העיניים האלה שבוחנות אותי עכשיו, מחכות לראות איך אני מגיבה, איך הגוף שלי מגיב. היד שלו עדיין מתחת לסנטר שלי, עם היד השנייה הוא מסית את התלתלים ומעביר אותם אל מעבר לכתף וממשיכות להסית שערות כביכול סוררות מהפנים שלי.
הוא נצמד אל הברכיים שלי, מסמן לי לתת לו להתקרב יותר. אני מפשקת את הרגליים והוא מתקרב עוד קצת. אני מרגישה אותו בין הירכיים שלי והלחץ שבין הרגליים מתחיל להתגבר ואני מתאמצת שלא לסגור עליו את הירכיים שלי, נלחמת בדחף להקיף אותו עם הרגליים שלי ולמשוך אותו כמה שיותר צמוד אלי.
הוא רוכן ומחכך את הלחי שלו בלחי שלי, אני מרגישה את הנשימות שלו באוזן שלי ומצטמררת. אני מריחה את הריח שלו, מסניפה אותו פנימה וכאילו מתוך אינסטינקט למנוע ממנו להתרחק, אני משחילה את הידיים שלי מתחת לידיים שלו, יד אחת מניחה על הכתף ויד שנייה על הראש שלו עם האצבעות לשה את השיער שלו ומצמידה את האף שלי אל הצוואר שלו, ואני יודעת שהפעולה הזאת חושפת עבורו את הצוואר שלי. אני מרגישה את האף שלו מתחכך מתחת לאוזן שלי ואז אני מרגישה את השפתיים שלו על הצוואר שלי. אני לא מצליחה להתאפק יותר, אני סוגרת את הרגליים שלי עליו ונועצת בצוואר שלו את השיניים שלי. לא חזק מדי, אבל מספיק בשביל לגרום לו לפלוט אנחה. אני מחפשת את תנוך האוזן שלו ומושכת אותה לתוך הפה במציצה. הוא נאנח שוב ומרחיק את הראש ממני ושוב מביט בי.
אני מרגישה את זה.. הוא שוקל מה לעשות הלאה. הוא מתלבט. לא בטוח. יש לו מבט שואל, כאילו מחפש איזה סימן אצלי שיירמוז לו מה לעשות עכשיו.
המשך יבוא..
או שלא.. לא החלטתי.
