מבחן ראשון מאחורי.. נשארו עוד שלושה ובעוד שנה ההסמכה.
עכשיו יש שבוע שאפשר לנשום (לנסות בכל מקרה).
שבוע שאני לא צריכה להיות בו בלחץ בגלל הלימודים, כן.. נחמד, נכון?
רק חבל שהשבוע הזה עמוס בעבודה ובמיליון ואחת בדיקות. זה כאילו שלא משנה כמה בדיקות אני עושה, אחרי כל אחת פתאות צריך לעשות עוד שלוש.
קבעתי לצאת לשתות עם חבר היום, הוא רצה בהמשך השבוע אבל עם המבחן והכל.. אמרתי שעדיף היום אחרי המבחן ככה אני גם אוכל לפרוק קצת צתח.
אז חזרתי עכשיו הבייתה אחרי ארוחה טובה והמון המון יין. ממש אפשר היה לראות שאכפת לו ממני. הוא פינק אותי בארוחה מדהימה, השקיע ביין ודאג שכלום לא יהיה חסר. דיברנו הרבה, גם על כל מה שעבר/עובר עלי בתקופה האחרונה, גם על החומות שהרמתי שאפילו יותר גבוהות מאלה שהיו בעבר. הוא אומר שהוא יכול לראות את זה עלי.
הוא באמת הפתיע אותי לטובה.
אז איך שנכנסתי הבייתה התקשרתי לעוגן שלי, לגלגל ההצלה שלי, זה שתמיד היה שם כשהייתי צריכה אותו. הוא יודע מה עובר עלי. אולי לא בפרטי פרטים אבל באופן כללי הוא יודע. לא ממש יצא לנו להיפגש בתקופה האחרונה. אמרתי לו שאני צריכה אותו, שהוא חסר לי, שחסרה לי האינטרקציה איתו, שהאינטרקציה הזו עוזרת לי להירגע.
גם הוא הפתיע אותי.
אבל לא לטובה.
כשזה קשור אליו, תמיד שמתי את הצורך שלו לפני הצורך שלי ובעבר גם אני הייתי בעדיפות אצלו.
אבל זה כנראה היה בעבר.
לא יודעת כמה עוד ״מכות״ הנפש שלי תוכל לספוג
