הבלאגן בראש שלי..

הגיע הזמן לסיכום שבוע..

כשהתחלתי את הבלוג זה היה בעיקר בשביל לשפוך החוצה בכתיבה את כל מה שמעסיק לי את הראש. לשפוך את כל המחשבות החוצה דרך הידיים בצורה המבולגנת שהן התרוצצו לי בראש ואז כל פעם לחזור אחורה, לשנות, להוסיף, למחוק, להמשיך ושוב לחזור אחורה. וככה תוך כדי לעשות סדר במחשבות. עיקר הכתיבה היה בתקופות שהתרוצצו לי מליון ואחד דברים בראש והיה לי עומס מחשבתי ורגשי וחוסר שקט. היו תקופות בהן לא כתבתי כי ידעתי שאנשים מסויימים קוראים והיו פעמים שכתבתי דווקא בגלל שאותם האנשים קוראים. היו אפילו פעמים שכתבתי כי היה מישהו שדרש שאני אכתוב וזה מאוד עיצבן ואפילו פגע בי, בעיקר כי זה המקום שלי לעצמי לשפוך ולעשות סדר למחשבות שלי ולא למחשבות של אף אחד אחר. אבל מה שמאפיין את הכל זה שתמיד כתבתי כדי להוציא החוצה ולהשיג ״הקלה״ מסויימת בתקופות בהם קשה לי ושאני מרגישה עמוסה.

השבוע הזה היה שונה, היה לי שבוע ממש טוב. אני רוצה לכתוב על זה אבל קשה לי, קשה לי לכתוב ולהוציא החוצה כשאני לא ״צריכה לשפוך״, כשהדברים לא מציפים אותי ו״גולשים החוצה מהסיר״. אני צריכה ממש להתאמץ ולהוציא את המחשבות החוצה. וזה   ק ש ה. אני לא רגילה לזה.

אז מה עושים?!
מתעקשים! 😠

אני עקשנית. לטוב ולרע.

אז בעקבות כל השינויים שאני עושה בחיים שלי בתקופה האחרונה אני חושבת שיש מקום ואפילו נחוץ לציין גם כשטוב. במיוחד אחרי תקופה בה לא היה פשוט וקל ולכן.. אתעקש להמשיך ולשבת עד שאצליח לכתוב.

אז היה לי השבוע שבוע טוב. עמוס אבל טוב. גם בעבודה וגם בחיים הפריטיים.
ימים טובים בעבודה, אפילו הרגעים הקשים בהם כל הצוות התאמץ, יחד עם כל המאמץ עדיין כל אחד ניסה לעזור לאחר, ההפסקות בין לבין בהם אני נהנית כל כך מהשיחות שלנו ובכלל האנשים שאני עובדת איתם צמוד שאני כל כך מעריכה אותם ואת האפקט שלהם על החיים שלי.
בחיים הפרטיים גם מסתמן הכיוון החיובי. ההחלטות והתובנות שהגעתי אליהן השבוע ואפילו כבר התחלתי לפעול לפיהן, החברות הותיקות והחדשות שאיתי, יום הכיף שתוכנן עוד בימי האישפוז שלי (שמרגיש כל כל רחוק ועם זאת כאילו היה רק אתמול), יום הכיף הזה שחיכיתי לו (בעצם שלושתינו) כל כך הרבה וכל כך התרגשתי שסוף סוף קורה. ואפילו הארוחה המאוד חשובה שהייתה באותו ערב ושגם אליה ממש חיכיתי, בסוף לא הלכתי (ולא בגללי) וזה ממש ביאס, אבל זה יצא לטובה כי יכולתי לבלות עוד שעות של כיף ורוגע עם הבנות. החלטנו שזה היה אחד הרעיונות הטובים שהיו לנו לאחרונה ושאנחנו צריכות לעשות את זה יותר ולהפוך את זה למסורת.
אז נכון שהייתי גם חולה בסוף השבוע אבל אפילו עם זה הסתדרתי וזה עובר מהר (מקווה 🤔).

אז בעוד 12 ימים (אבל מי סופר) המבחן הגדול והאחרון בהחלט של הלימודים ו-10 ימים לאחר מכן מתחילה תהליך ארוך שהולך להפוך לי את כל החיים. אחד כזה שאני אצטרך במהלכו המון עזרה ותמיכה, כבר לא מתביישת להודות בזה. ברור לי מראש שזו תהיה התקופה בה אני אגלה מי הם באמת האנשים שאני חשובה להם. מי הם חברי האמת ומי סתם דמויות רקע. זה הולך להיות קשה. מאוד קשה! אבל התוצאה הסופית אמורה להיות משהו מאוד חיובי, ככה אומרים לפחות (שלב העידוד העצמי). ובין לבין מתוכננת להיות טיסה ארוכה לתקופה קצרה שבה אני אמורה ״למלא מצברים״.

בקיצור.. אולי כבר לא תקופה של בלאגן במחשבות ובלבלות אבל בהחלט לא משעמם. היומן שלי עמוס ואני מקפידה לרשום בו ולעדכן בו את עיקרי הדברים, מה שבהחלט עוזר לי להתנהל במהלך השבוע/חודש.
משתדלת לחשוב חיובי!

ו.. היי! אולי זה התחיל בתחושה שזה קצת צולע, אבל כתבתי!

שיהיה שבוע טוב, חמים ונעים עם הרבה אבקת פיות קסומה! 🧚🏼‍♀