הבלאגן בראש שלי..

תקופה של אי וודאות.. ולא בגלל הקורונה. טוב נו.. כן. כי הקורונה גרמה למצב הזה.

אני עובדת כרגיל (מקצועות הבריאות), מקפידה על ההנחיות הטיפוליות מגיעה לטיפולים בזמן ובאמת משתדלת לשמור על שגרה. אבל עושה את כל זה על מנת שאוכל להתקדם בתהליך שהחלטתי שאני נכנסת אליו רק ש.. הקורונה גרמה לעצירה של הכל אז.. בינתיים אני מפסידה זמן ואני מפחדת שאני הולכת להפסיד את השקט והייתרון שהניתוח נתן לי. השעון מתקתק וכל יום שעובר ללא התקדמות בתהליך גורם להתדרדרות המצב הכללי. אני מתחילה להרגיש את הגוף שלי מתחיל למחות. היו לי 4 חודשים של שקט. 4 חודשים בהם לא הייתי משותקת מכאבים. 4 חודשים של תפקוד כמו שכבר שנים לא היו לי. אני מפחדת שאני הולכת לאבד את כל זה עכשיו.

ובנימה אופטימית זו.. 

לפני שבועיים הייתה לי הביקורת שאחרי הניתוח. דחיתי את זה יותר מדי זמן. 4 חודשים אחרי הניתוח.. הסנדלר הולך יחף. פחדתי מהבדיקה הזו. הייתי מוכנה נפשית לבדיקה כואבת, ממש התרכזתי בנשימות והכנתי את עצמי שלא לזוז.  ואז.. כמה דקות אחרי תחילת הבדיקה הפנים של הרופא הפכו להיות מחוייכים והוא אמר לי שהוא שמח, אפילו ממש שמח, ושאל למה אני לא גם שמחה. לא הבנתי בהתחלה, אז הוא אמר שהכל תקין והוא רואה שגם אין כאבים. אז נפל לי האסימון.. נכון!! אין כאבים!! אז כן.. אני מאוד שמחה. 

אתמול התכתבתי עם האחד שהייתי מספרת לו הכל. כן, זה אירוע שראוי לציון. במיוחד אחרי כל הזמן הזה שלא דיברנו. אני נדהמת מחדש כמה ההשפעה שלו, לפעמים אפילו של מילה אחת שלו, כל כך חזקה אצלי. מצד אחד זה בא לי כל כך בטבעיות, לדבר איתו, לספר לו, לשתף אותו, אבל באותה נשימה, אחרי כל הזמן הזה, להבין כמה אני שונה, כמה השנתיים האחרונות שינו אותי, ובאותה טבעיות של שיחה פתאום במקביל יש את הדחף ואפילו אינסטינקט לא לשתף באמת הכל ולנסות להגן על עצמי אפילו ממנו.

אם לפני כמה שנים הייתי כל כך חששנית ולא יכולתי לסמוך על אף אחד חוץ ממנו, לא על החברות הטובות שלי ואפילו לא על עצמי, לא ידעתי מה אני רוצה והייתי כל הזמן באי וודאות. היום אני סומכת על עצמי ויודעת בדיוק מה אני רוצה, מה אני מסוגלת ובמה אני יכולה לעמוד. היום אני לא מפחדת לקחת סיכונים ולהתנסות בדברים שבעבר לא הייתי מוכנה אפילו לחשוב עליהם.

אני גם רגועה יותר. פחות מצבי רוח, לפעמים אני עושה כאילו כי זה משרת אותי, אבל זה לא באמת משפיע פנימה. האביר שלי אומר שזה כי אני שלמה עם ההחלטות שלי.

ההמבורגר שלי הגיע אז..

that's it for now

Bye