העניין בהתמודדות זה שזה תלת מימדי ואתה מתמודד מול יריב רב עוצמה שהוא האני הפנימי שלך.
אני עובד על הצד המנטלי ואני משתפר בו די הרבה אבל יש לי בעיה פרקטית.
אני לא מתכנן, אני לא מסדר את הלו״ז לפרטים ואני נופל לשטויות.
מותר ואף רצוי לנוח מדי פעם (במיוחד כשיש זמן) אבל העניין הוא שאין מסגרת מוגדרת והכל נהיה נזיל. אין סיפוק ממשימה שהושלמה ותמיד יש חוסר שביעות רצון ממשימה שלא בוצעה (והיא מתיישבת בניחותא על הלב).
המנגנון שמקפיא אותי, או יותר נכון, את פעולותיי, הוא מאוד מתוחכם. הוא כל פעם מפיל אותי למשהו לא חשוב אבל מספר במידת מה. מגלישה בפייסבוק, שוטטות בחנויות אינטרנטיות ועד לאוננות.
אני מגביל את עצמי לא פעם עם האוננות ובצורה יותר משמעותית עם האלכוהול והוויד אבל אלה רק הגבלות. כלומר, מה לא.
עכשיו אני צריך להתעסק במה כן ולעשות את זה בצורה סדירה ועקבית. בצורה הזאת אני אוכל להתקדם בצעדים קטנים תוך כדי בניית ביטחון עצמי ויצירת משמעות.
אני מאמין בעצמי ואני יודע שגם אחרים (ובמיוחד ג׳ני). אני פשוט חייב להתחיל בקטן, להמשיך לתת הכל ולא להפסיק להיות נחמד לעצמי.
כמו הלילה למשל, שהחלטתי ללבוש חיתול לא כי אני מרגיש שמגיע לי או שמאוד בא לי. אבל אני יודע שמחר בבוקר כשאני אקום עם החיתול, אני אהיה מאושר ואשמח על ההחלטה הזאת.
התמודדות היא עסק רציני. שווה לחשוב עליה והחלטתי גם לכתוב עליה.