אומץ.
היא תכונה כה נדירה.
אומץ לעמוד מול המראה, להסתכל לעצמך בעיניים, ולא לראות בה את מה שלימדו ההורים, לא את מה שאמרו החברים, לא את מה שמכתיבים לך, לא את מי שאתה אומר לעצמך שאתה צריך להיות. פשוט לראות את עצמך.
האומץ לגלות ולומר כן, האומץ לחשוב טוב ולבטל את התסריטים. האומץ לחשוב מחוץ לקופסא המרופדת שבנית לעצמך כל החיים. האומץ לא לשפוט את עצמך ולא אחרים. האומץ לצאת מגבולות האגו ולתת את עצמך בידי אדם אחר. האומץ לתקשר באמת, להושיט יד עמוק לתוך המבוך ולשלוף מילים בזו אחר זו שיתארו את מה שאתה מרגיש ללא סייג, בלי מסכות, בלי סטיגמות, בלי לפחד מה יחשבו ואיך זה יתפרש. האומץ להרפות!
לא פגשתי הרבה אנשים אמיצים בחיי. פגשתי כאלו שחשבו שהם אמיצים, כי הם רדפו אחר החלומות שלהם, כי ויתרו על נוחיות מסויימת כדי להגשים, אלו אכן מעשים ראויים לציון, אבל אומץ אמיתי הוא עמוק מכך בהרבה.
הוא רודף אחרי שבועות, נשבע לי אמונים, וכשסוף סוף זוכה לראותי כפי שאני מתקפל וזוחל מתחת למזרן, כאן הוא צריך להבין שלא יזכה לשמוע ממני שוב.
אני לא מסוג האנשים שידירו שינה מעינם עקב העמדת פנים מעוררת רחמים.
הוא מודה לי על קיומי ונשבע בכל מעודו כי כמוני חיפש כל חייו, אך כשנחשף אלי כפי שאני- אישיות בחיים וביחסים הבין אישיים, פתאום מתפרץ לו האגו. ולמראת שהוא לבוש בכלוב מתחת לחליפה- מרצונו עלי לומר. הוא שכח לנעול את הגאוה בליבו כשהגיע למפגש. זה לא הגבר עליו אבזבז את זמני.
הוא נשבע כי אני אהבת חייו, וכי כל רצונו הוא אושרי. אך עלי לציין כי כחפץ נשכח ומאובק על מדף, לא יזכה להכיר את עולמי.
אישה היא כמו צמח חי ונושם, ואהבת הנשלט היא כמו מים. אם ישקנה מי בוסר או מי שופכין לא יזכה לפרחים גם עוד שנתיים. אומץ היא תכונה נדירה, במיוחד בגברים. הם כה פוחדים לא להיות אלפא, כפי שלמדו מינקות, ובזאת מפספסים את תענוג השלמות. נתינה אמיתית שוכנת בליבו של האיש האמיץ, שישים את האגו והפחדים מאחוריו, ויצעד יד ביד עם אשת חייו.
