עבורה

חגים ישמחו לבב אנוש,

מתבקצים כל המשפחה לטקס המסורתי של הדלקת הנרות,

שמחים, שרים, נהנים, מפרגנים,

ואני, הגוף שלי עמם,

והנפש...אי שם,

רחוקה מהם שנות אור,

אני באישיותי, ביום-יום, כ"כ אמין, ישר,

ומצד שני יש לי צד באישיותי שאיש מהם לעולם לא ידע,

אותו צד שלעולם כבר לא ימומש...

וזאת לאור המצב וחוסר היכולת למצוא את שכה חפצה נפשי,

אין מנוס מהתחושה שלעד אשאר לבד,

כן...גם זו צורת חיים...