לפני 7 שנים. 9 במרץ 2017 בשעה 18:47
ואני נזכרת בילדות שלך..
היית ילדה דכאונית ,סגורה , מפחדת להיפתח לעולם שבחוץ..
אז היית מסתגרת בחדר ושוקעת לתוך העולם שלך.
העולם שהיית הכי אוהבת , בורחת לדימיון.
שם הרגשת בטוחה
שם זה היה המקום שלך
המקום שבנית לעצמך ..
והיום ,היום אני מסתכלת עלייך
ועדיין רואה דרך שתי העיניים שלך כמה כואב לך.
את מתגעגעת לגבר שהכאיב לך.
לגבר שגרם לך לחשוב שהיה משהו מיוחד.
לגבר שגרם לך לחשוב שאת בעצמך משהו אחר.
את אוהבת את ההשפלות שלו.
את עדיין קשורה אליו..
גם כשהוא כבר לא כאן.
כזאת את , נאמנה