המוביל בדרך
ואין לי עדיין כתובת
ואני במצב של חוסר אונים אחד גדול.
הנהג שהסתובב איתי בחיפושי דירות בשבוע האחרון שולף לי טלפון של מתווך ותוך שעה יש לי דירה שמעולם לא ראיתי באזור שמעולם לא שמעתי עליו אבל כשהבנתי כבר בדרך גם אחד שלא הייתי אפילו מחפשת בו.
מגיעה למתחם דירות
בעל הדירה רואה את הכלבים והמשאית ומתחיל לצרוח "לא"!!!
זה השלב שנשברתי ופשוט התחלתי לבכות.
שבועיים של סיוט
של אנשים שמתקיים בהם רק קור
הפסקנו לראות את האחר
איבדנו צלם אנוש.
אנחנו במצב קטט.
למרות הבהלה והחוסר תיאום ציפיות הם הכניסו אותי לדירה קטנה עד שהשניה תתפנה. הם אמרו לי "אל תדאגי לא נשאיר אותך ברחוב", אני שלושה ימים כאן ושלושה ימים הם שוברים את הראש מה לעשות ואיך לגדר ולאן ולאיפה רק בשביל שכן אשאר, הם הציעו לי לבוא לקידוש ולקחת דג מרוקאי עם חלה. הם עזרו לי והם מהאלה שאכפת להם. מהאלה שנשאר בהם לב חם.
הם לא נתנו לקור להשתלט.
אנשים טובים
שזיהו אחר במצוקה.
אז זאת אומנם לא שכונה שחשבתי שאחיה בה
אבל יש סביבי כלבים, דגים, סוסים, ברווזים, תוכים ואנשים טובים.
אני באגדה
ומטר ממני יש בית כנסת.
זה הסימנים שהייתי צריכה
בשביל להבין סופית
כמה הוא דואג לי
ובוחר לי את מה שאני צריכה.
לא התפשרתי בגללה
הייתי חייבת קרקע
קשה לה כבר עם מדרגות
אבל כמו שהיא נאמנה לי
אני נאמנה לה.
גם בלי כתובת
אני איתה ביחד. אני איתן ביחד. לתמיד.