לפני 3 שנים. 9 באפריל 2021 בשעה 15:04
קלונקס, וויסקי, ג'ויינטים
השילוב שלהם גורם לי לחשוב שנשאר לי כוח
ובעיקר מוריד את עוצמת דפיקות הלב
שמבשרות רק חרדה.
אני נוהגת לקרוא לזה "קביים"
כדי להכחיש את העובדה שאני לא יודעת להתמודד.
או בוחרת שלא.
מה זה משנה? העיקר לא להיות פיכחת
כדי להרגיש כמה שפחות.
זה רק גורע, להרגיש.
אני מדמיינת את הערסל בסיני
עם השיר שלי
מביטה על כוכבים שבחיים לא ראיתי
ואפילו לא דיימנתי
לראשונה הרגשתי אושר עוצר נשימה
לראשונה אלו היו דמעות של שמחה
של שלווה ושקט
של הכל בסדר, הכל יהיה בסדר.
אני תוהה
מתי אחווה את את זה שוב?
האם בכלל ארגיש את זה שוב או שזאת הייתה מתנה חד פעמית?
ומתי יגיע תורי להגיד "בעבר גם אני הייתי..."?