אולי אני מבקשת הרבה
אבל באמת שבא לי
שמישהי יחבק אותי כל כך חזק
שרק בגלל החיבוק הזה
ארגיש שיש לי ערך
או חלילה אפילו ארגיש ראויה.
כל כך בא לי שהחיבוק הזה יהיה שלי
לי, לעצמי
אני רוצה לרצות לחבק אותי ככה חזק
אבל אני לא מצליחה להבין איך
ואם בכלל
אוכל לחבק מישהו שאני כל כך שונאת?
יש לי רעיונות
איך ללכת בשקט בלי שאף אחד ידע
בלי כאב ובלי דרמה
פשוט ללכת, בשביל לקבל סוף סוף שקט אמיתי.
אבל יש לי 2 בנות ותוכית (התוכית עדיין לא באופן חוקי אבל מאוד רגשי)
ויש לי אחריות
וכושלאימא שלי אם יש לי אחריות אני לא יכולה ללכת
גם לא בשקט
אז אני נשארת
כי אני לא סומכת על אף אחד שיטפל בהם כמוני.
ויאהב אותם כמו שאני אוהבת.
הדיכאון מחמיר
אני צריכה כנראה לעשות משהו בנידון כי השחור הזה שאני רואה מכל כיוון עושה לי רק רע.
אני לא סומכת על עצמי. שלא נדבר על אחרים.
ככל שניסיתי להיות יותר בשליטה ככה מהר הצלחתי לאבד אותה.
אין לי אחיזה
אני נופלת ועדיין לא הגעתי לתחתית
כי הבור לא נגמר
הוא שחור, מפחיד ועמוק עד אין סוף
הבור אינסופי.
ואני רק נופלת.
והכל נהייה קיצוני
הכל מחמיר
אני לא משתלטת על כלום.
ואף אחד לא מבין.