לפני שנתיים. 27 באוקטובר 2021 בשעה 21:38
אני זוכרת איך ישבנו ובכינו ביחד
כמה שאת רוצה לאבא שלך
כמה התפללת להגיע אליו כבר. לראות אותו, לחבק אותו. להיות איתו. כמה אהבת אותו.
כמו שאני יושבת עכשיו ובוכה לרב שלי
כמה אני רוצה אליך כבר
ושאיפשהו בפנים אני מקווה שהקורונה הזאת זה הסוף
כי אולי שמעת אותי ובאת לקחת אותי אליך סוף סוף.
לראות אותך, לחבק אותך, לא להיפרד ממך לעולם.
אני רוצה אליך
אני לא יכולה להכיל את כל זה יותר
כואב מדי אחותי
מבחוץ ומבפנים.
ובאמת, שאין שום טעם בלעדייך.
דיי
עייפתי.
