העולם ימשיך להיות מה שהוא
אז כבר עדיף שתשמחי ממה שיש לו לתת ולמה שאת ראויה.
החיים ממשיכים, עד כמה שאת שונאת לשמוע את זה זה נכון, הם ממשיכים, רק את נעצרת ועומדת במקום.
את מנסה לקום
כל פאקינג בוקר מלחמה של למה לקום בכלל? למה זה טוב?
אבל אני קמה
מתלבשת
יוצאת לעבודה
ונעלמת בתוכה כי אחרת אמשיך לשקוע.
החיים שלי מתחלקים ל4
להעמיד פנים בשביל מי שצריך אותי
עבודה
שיעורי תורה והדרך בה בחרתי ללכת כבר לפני שנתיים
והכאב הבלתי נגמר הזה.
בכל אחד מהם אני מעמידה פנים בדרך אחרת. חוץ מהקטע הרביעי, בכאב אין להעמיד פנים, זה גלוי מדי. אז אני פשוט לא נותנת להם לראות.
אני לא טובה בקטע של לתחזק חברויות, זאת לא הייתה התכונה החזקה שלי גם ככה, אבל מאז שהלכת היא לא קיימת בכלל. ולא קיים שום צורך.
חוץ מאחד, אותך.
אבל זה לא יקרה.
יש לי צורך לחום זה כן, שילטפו לי תראש, שיחבקו אותי חזק עד שאתחיל לצחוק, שיענגו אותי, שינשקו אותי, שירדו לי, שיעשו איתי אהבה, לא סקס זול, א ה ב ה.
שיגעו בי איפה שכואב עד שאתחיל לצרוח הכל החוצה כי אחרת זה פשוט גורם לבפנים שלי להמשיך להתמלא במוגלה. ואז שוב יחבקו חזק וככה אדע שלא נפלתי, אלא יש מי שיתפוס אותי.
אני זקוקה לו.
אני רק עדיין לא יודעת למי.
