7 חודשים
7 חודשים שאין לי אותך ורק ה' יודע איך אני עדיין קמה בכל בוקר.
את יודעת שאני עדיין בוכה כל לילה? בעצם כל יום.
אני אולי מצליחה להתחיל לקום, קצת לחיות, המחלות האלה סביבי הביאו לי קצת פרופורציות. גם שלי שחלקנו שתינו, מיהרו להתפתח מאז שהלכת. אבל אני לא מספרת עליהם לאף אחד כי כולם טוענים שהכל אצלי בראש. אז עדיף עם עצמי ועם לדמיין איך היית מנחמת אותי עכשיו.
ככל שהזמן עובר אני מבינה כמה יש אותי ב"לפני" ו"אחרי" מאז שהלכת. משהו שם מת איתך ביחד. משהו שרק שלך לתמיד.
נשארתי שבורה מדי
אני מנסה לאסוף את הרסיסים אבל לא באמת מצליחה, כל רסיס פוצע אותי מחדש. אני כולי פצועה ויורד לי דם.
אני רוצה לחזור לחיות אבל זה מרגיש שאני בוגדת בך, כי איך באמת חיים בלעדייך? עדיין לא הבנתי.
אין לי למי לספר על הדייט ההזוי
או על זאתי מהעבודה
ועל ההוא ועל ההיא
ועל זה שאני לא מצליחה לאסוף את עצמי, מאז שהלכת.
אני שבורה מדי.
אוהבת אותך עד השמיים ובחזרה 💔