בייבי סטפס

תסכמי לי את השנתיים האחרונות בחייך

אתה ביקשת..!

גילו לאמא שלי סרטן, כל הכימו ביולוגי הקרנות התלווה לזה, שלא נדבר על התופעות לוואי של הרעל שהציל את חייה, אבל איפשהו גמר את שלנו.

אח"כ חברה הכי טובה שהייתה לי בחיים, אחותי בנשמה ובלב החליטה שהספיק לה כאן, ובחרה לעשות אקזיט, ככה פשוט, ככה כואב ושורף.

חודש אחרי זה הכלבה שלי נפטרה בגיל 16, הכלבה הראשונה, זאת שהלב אוהב בפעם הראשונה מבפנוכו, סוג של כמו אהבה ראשונה, רק עם כלב. אני עדיין מדחיקה את זה ועברה שנה.

חצי שנה אחרי, אחד החברים הטובים והנאמנים שהיו לי בחיים האלה נהרג. פשוט ככה, היה וזהו, אין אותו יותר.

העיפו אותי מפשיטת רגל כי לא עמדתי בכלום, בזמן שאבא שלי החליט שלהפוך מבריא לגמרי לגיטימי לי להפוך לסיעודי לחלוטין, בפחות מפאקינג חודשיים.

אני כבר לא מדברת על הפיברו, הפריצת דיסק שלא מניחה לכאב לעזוב אותי בעיקר ברגל שמאל כבר 3 שנים. אני לא מדברת על התשישות, העייפות, החוסר ריכוז, הדיכאון, ההזנחה העצמית, החרדות, הסיוטים, החוסר יכולת לקום, החוסר רצון לחיות, אבל אין ברירה. צריך. כי זה מה יש.

דיי

אני עייפה מלכאוב

מספיק.

התשובה הזאת מספקת אותך? כי בכנות, אל תכניס ראש בריא למיטה חולה, ולא ידוע אם מתישהו אצליח להחלים באמת.

תחסוך לעצמך

ולי.