בייבי סטפס

הכרתי אותה לפניו, חודשיים לפני שהיא הכירה בנינו.

אני והיא זה משהו מיוחד, אהבה ממבט ראשון, חיבור מיידי, הלבבות שלנו מדברים באותה השפה.

אפילו הארועים בחיים שלנו היו דומים.

באמת משהו מיוחד.

אני לא טובה בהרבה דברים, אבל יש דברים שכן.

ערך של חברות זה משהו שמעולם לא לקחתי כמובן מאליו,

אני תמיד אומרת שחברים זה המשפחה שאנחנו בוחרים.

ואת המשפחה שלי בחרתי בפינצטה.

בחירה.

זכות שקיימת לכולנו, כל אחד בוחר במה לבחור.

יש שיבחרו לאהוב, יש שיבחרו להכיל, יש שיבחרו להפגע ויש שיבחרו להמשיך להיות פגועים. 

השאלה האם בוחרים בי, למרות כל זה.

ציפיה.

קיימת לכולנו מכולם, לפחות בהתחלה. לא משנה מה יגידו לי ובאיזה מילים משכנעות ישתמשו, כולנו מצפים לקבל, בעיקר בחזרה. לא משנה מאיזה כוונה טובה נעשו הדברים.

ציפיה שיבחרו בך זה כבר משהו אחר, זאת לא ציפיה, זאת אשליה, מזל שרק סמים יכולים להשלות אותי.

בכללי, ציפיות צריך להנמיך כמה שיותר.

האכזבה לא שווה את זה.

מלחמה.

כל אחד נלחם את המלחמות שלו, על מה שחשוב לו, על המהות שלו, עליו עצמו.

זה בסדר להלחם. 

גם בעצמנו

גם בתוך עצמנו

כל אחד נלחם כפי שהוא יודע.

נלחמתי, כפי שאני יודעת

צעקתי את המילים הלא נכונות, שבחרו לשמוע כפי שהן נצעקו גם אחרי שפירשתי אותם במילים הנכונות מהמקום הכי אמיתי אצלי בלב.

ציפיתי, שיראו את המקום האמיתי ממנו פעלתי, שיראו באמת כמה אני אוהבת, וכמה זה חשוב לי, ושאני מאבדת את עצמי כי אני לא מצליחה להשתלט על זה ולעשות שהכל יהיה בסדר. כמו שהיה אז, חודשיים לפני שהיא הכירה בנינו.

ציפיתי, שלא יבחרו להמשיך להפגע ממני. אז ציפיתי.

אני לא מצליחה להלחם נכון.

בחרתי.

בחברות,

היא באהבה.

כל אחד נלחם את המלחמות שלו.

וזה בסדר.

אני והיא זה משהו מיוחד.